לרדת כדי להרים: איך יצחק ניסה להגיע לעשיו

למה יצחק אבינו, קודש קודשים, אהב את עשיו? איך יעקב, איש האמת, אמר לאביו "אנוכי עשיו בכורך"? ומתי בפעם האחרונה מישהו הקשיב לך כשבאת אליו "מלמעלה"?

הקושי

התורה מספרת: "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו". אהבה מיוחדת, דווקא לעשיו. וכשיעקב נכנס לאביו, יצחק שואל "מי אתה בני", ויעקב עונה "אנוכי עשיו בכורך".

רש"י מפרש: "אנוכי" - אני; "עשיו בכורך" - הוא הבכור שלך. אבן עזרא, כך הרב מספר בשיעור, דוחה פירוש כזה בחריפות. והשאלה נשארת: איך יעקב אבינו, איש האמת, אומר דבר כזה לאביו?

אותה שאלה עולה אצל יוסף. התרגום אומר שיעקב אהב אותו כי היה "בר חכים". ובפסוק אחר כתוב "והוא נער", ובעל הטורים מביא שגימטריה של "והוא נער" כמניין "והוא טיפש". אז חכם או טיפש? ורש"י מסביר שיוסף היה "מסלסל בשערו". למה צדיק עושה מעשה נערות?

הכלל מ"כל שמחה"

הרב מביא את ספר "כל שמחה" של רבי מפשיסחא, מתלמידי דרכו של הבעל שם טוב. יסוד גדול, הוא אומר: מי שרוצה להשפיע על אדם, לקרב אותו או להעיר לו, אם יבוא מלמעלה, מתוך תחושת עליונות, לא ישמעו לו. כי הצד השני חושב: מי אתה בכלל? אתה יודע מה אני עובר?

הדרך, כך הרב מסביר, היא לרדת לרמה שלו. "לנעול את הנעליים שלו", להקשיב, לכאוב את כאבו. רק אחרי שיש חיבור, אפשר להשפיע. בשפה של ה-NLP קוראים לזה "ראפור". בלי ראפור, יש חומה.

יצחק, יוסף ורבי יוחנן

• יצחק: מה יש לו לדבר עם עשיו? דברי תורה? אז הוא מתחבר דרך מה שעשיו אוהב: ציד ומטעמים. לא כי זה מעניין אותו, אלא כדי להגיע אליו ולהרים אותו משם.
• יוסף: "בר חכימא" - חכמתו הייתה בכך שהתחבר לבני השפחות כדי להשפיע עליהם. לכן "מסלסל בשערו". וזה "מרמה של תורה" - חכמה של תורה.
• רבי יוחנן ורבי אליעזר: הרב מספר את הגמרא בברכות. רבי יוחנן נכנס לבקר את רבי אליעזר החולה, בבית אפל. שאל: למה אתה בוכה? על תורה? על פרנסה? על ילדים? ורבי יוחנן הביא את עצמו: את העצם של בנו העשירי שקבר. ואז הושיט לו יד והקים אותו.

הרב מדגיש: הוא לא אמר לו "תהיה בשמחה, אין לך אמונה?". הוא הזדהה, וזה מה שהעיר אותו.

"אנוכי עשיו בכורך" - מבט פנימי

מכאן הרב עובר לפירוש עמוק יותר, בשם אותו ספר. כדי להתחבר לאחרים צריך להתחבר קודם לנקודה הפנימית שלנו. יעקב נקרא יעקב כי ידו אוחזת בעקב עשיו, ופירושו: הוא זוכר כל הזמן שיש בו עשיו. "אנוכי עשיו" - גם בי יש עשיו, אני לא יותר טוב ממך.

ומי שזוכר זאת יודע: כל טוב שעשיתי הוא מרחמי השם, לא מגדולתי. מי שהתפלל הבוקר, נתן צדקה, עשה חסד, זה לא "אני הצדיק". ומי שאינו מרגיש טוב יותר מהשני, יכול להתחבר אליו באמת.

למה זה קשה

קל לשבת מלמעלה ולהגיד "אתה לא בסדר". קשה יותר לרדת, ובשיעור הרב אומר זאת במפורש: לפעמים צריך "להתלכלך", לשמוע דברים לא נעימים, ולא להתרחק. אבל זו הדרך להרים אדם, לעורר את הניצוצות שבו, ולא רק להרוויח נצחון בוויכוח.

חיבור לחיים

הרב נותן דוגמאות מהבית והעבודה:

• ילד שלא רוצה ללכת לבית ספר: "חייב ללכת, אין דבר כזה" - ואתה מאבד אותו. לעומת זאת: "מה עבר עליך? ישנת טוב?" - ואז הוא מרגיש שאבא מבין.
• זוגיות: להתחבר לבן הזוג דרך מה שהוא או היא אוהבים, ורק אחר כך להגיד את מה שמפריע.
• העמדת הערה: "הוכח לחכם ויאהבך". תן מחמאה: "אתה בן אדם שמעריכים אותך, לא יפה לך לאחר".
• מי שמספר לך על משבר: לפעמים צריך לשמוע גם דברים לא נעימים, כדי להתחבר ולעזור.

שאלות להתבוננות בשבת

1. עם מי בחיי אני מדבר "מלמעלה", ולכן הוא לא שומע אותי?
2. מה הדבר שהוא אוהב, שדרכו אפשר להתחיל חיבור אמיתי?
3. איפה אני נוטה לחשוב שאני "יותר טוב", ומה היה משתנה אילו זכרתי שכל טוב שבי הוא מרחמי השם?

שבת שלום.

מעובד מתוך שיעורו של הרב יצחק לסרי | קישור: https://youtu.be/X0VJ4WQ49wk