כמה חיים יש ביום שלך? מה מלמדת הפרשה שנקראת 'חיי שרה'

מה ההבדל בין לחיות לבין להיות בחיים? ומתוך עשרים וארבע שעות ביום, כמה מהן חיים אמיתיים?

הקושי

הפרשה נקראת "חיי שרה", ובכל זאת היא מספרת על פטירתה. הרב שואל: למה לא "מות שרה"? ועוד: רש"י אומר "כולן שוות לטובה". אבל חייה של שרה לא היו קלים. שנים של עקרות, נדודים, לקיחה לבית פרעה, והצער עם הגר. כיצד אפשר להגיד שכולם שווים לטובה?

הרב מוסיף קושי נוסף: לפי הרמב"ם, בתחילת העולם עבדו לשמש ולירח, ושרה, עד גיל שלושים, גדלה בבית של עבודה זרה. איך כולן שוות לטובה? ותשובה אחת שהוא נותן: כשאדם עושה תשובה, כל מה שעבר עליו הופך לזכויות. שרה הייתה צדקת שהלכה באמונה עם אברהם, והשנים לא נמדדות רק לפי הקושי שבהן.

מה זה חיים?

הרב עונה בשאלה: מהו המושג "חיים"? אנחנו אומרים שמי שנושם הוא חי. אבל חז"ל אמרו "צדיקים במיתתם קרויים חיים, רשעים בחייהם קרויים מתים". איך זה יכול להיות?

התשובה שהוא נותן: לחיות זה למצות כל רגע, לנצל אותו לעבודת השם, לתיקון שלך ולתורה. וכשאדם ממית את הזמן, את השעות והשנים, הוא "חי" בלי חיים.

הוא נותן דימוי מעולם התשלום: יש שכר ברוטו ויש נטו. אדם יכול לעבוד חודש ולהרוויח עשרת אלפים, ואחרי הניכויים לקבל פחות. כך גם בזמן: יש לך עשרים וארבע שעות, אבל כמה מהן באמת חיית? אולי שעתיים של תפילה ולימוד, והשאר הלך על דברים אחרים. יש אדם שחי שבעים שנה, ומתוכן, בלשון הרב, "חי" שנתיים.

אבל לא הכול לימוד

אל תבינו שהרב מבקש לשבת כל היום בבית המדרש. הוא מביא את דברי הרמב"ן שאדם שאוכל או ישן לשם שמיים, כדי שיהיה לו כוח ללמוד ולהתפלל, נחשב כאילו עסק בעבודת השם. הכול תלוי בכוונה.

וההבדל נמצא בכיוון הלב: מי שמוכר את זמנו לבטן ולשטויות, אומר הרב, חי כמו מת. מי שמכוון, גם הדברים הפשוטים נעשים חיים.

הרב מביא את דברי הבעל שם טוב: אתה רוצה לדעת איפה אדם נמצא? "איפה שהמחשבה שלו, שם הוא נמצא". אפשר לשבת בשיעור, והראש בעסקים, בסרט ובמסיבה. ואפשר לעבוד כל היום והראש בעשייה טובה.

מה עושים בזמן הרגיל

הרב מציע לשים לב לרגעים הקטנים: מה אתה עושה בנסיעה באוטו, בהמתנה ובדרך. הוא מספר על נהג מונית ועל אדם שעובד כמשגיח כשרות, שאמרו לו "אין לי זמן ללמוד", והם מנצלים את הנסיעות כדי לשמוע שיעורים. ומתוך כך, אומר הרב, הם יודעים הרבה.

והרב מציע לשאול את עצמנו שאלות פשוטות: מה עשיתי בשלוש השנים האחרונות? מה ההבדל בין השנה הזאת לקודמת? האם התפילה שלי אחרת, והתפילין שלי אחרות? האם אני מקפיד על הלשון? ואל תחכו למחר, הוא אומר: להתחיל להיות קצת יותר טוב כבר היום.

הוא מדבר גם על הלחץ לסיים מהר: "בוא נתקתק מנחה וערבית". כשאדם ממהר לצאת מהתפילה, הרב אומר, הוא כמעט עושה צחוק מהחיים שניתנו לו. עוד חמש דקות בתפילה הן לא הפסד.

מה שנשאר אחרי

ובסוף חוזר הרב ל"חיי שרה". גם אחרי שהצדיק נפטר, כל מה שהשאיר ממשיך לחיות: התלמידים שלו, הספרים, הקהילות והחסדים. "שפתותיו דובבות בקבר". כך הרב מסביר "ויהיו חיי שרה": החיים שלה ממשיכים, כי ניצלה כל רגע.

חיבור לחיים

• לבדוק יום אחד: לרשום בסוף היום כמה זמן היה "חיים" ומה היה "הרג זמן", בלי לשפוט.
• לבחור שעת זמן אחת קבועה: נסיעה, הליכה או המתנה, ולהקדיש אותה למשהו שמעלה.
• לשאול על כל פעולה פשוטה: "למה אני עושה את זה?" ולכוון אותה.

שאלות להתבוננות בשבת

1. אם הייתי מודד את היום האחרון נטו, כמה מהשעות היו באמת חיים בעיניי?
2. איפה הראש שלי נמצא כשאני בתפילה, בשיעור או עם המשפחה?
3. איזה רגע רגיל, כמו נסיעה או המתנה, אפשר להפוך מחר לרגע של חיים?

שבת שלום.