כשנפגעת ממי שאתה משרת: מה עשה אליעזר עם הכאב

מה עושים כשאדם שהקדשת לו שנים של נאמנות אומר לך משהו פוגע? האם אפשר להמשיך לעשות בשבילו את הדבר הנכון, בלב שלם, ובלי להרגיש שאתה מוותר על הכבוד שלך?

הקושי

אברהם שולח את אליעזר למצוא אישה ליצחק, ומשביע אותו: לא לקחת מבנות כנען. הנימוק, כפי שהרב מביא: "אין ארור מדבק בברוך".

אליעזר, כך מסביר הרב, לא היה אדם פשוט. הוא עבד את אברהם כשמונים שנה, והיה צדיק גדול, כזה ש"שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים". ובכל זאת בדבריו לאברהם יש רמז: "אולי לא תלך האישה אחריי". רש"י מביא שהמילה "אולי" כתובה כך שאפשר לקרוא אותה "אלי". הייתה לו בת, והוא קיווה שיצחק ייקח אותה.

עכשיו אפשר להבין את הרגע. אליעזר שומע מאברהם, בפשטות, שהוא משושלת של "ארור", ושהשידוך שרצה אינו אפשרי. והשאלה שעולה: איך אדם נשאר ממוקד במשימה, כשהוא מרגיש שלא מעריכים אותו?

תורה לבד אינה מספיקה

הרב מדגיש נקודה שחוזרת בשיעור: אפשר ללמוד תורה שנים, ובכל זאת צריך לעבוד על המידות. הוא מביא דוגמה מהחיים: אדם שמתאווה למשהו ומחזיק את עצמו. הוא עוצר, אבל התאווה עדיין שם. או אדם שכועס ובולע, מחייך ושותק, עד שיום אחד מישהו אומר לו משהו קטן והכול יוצא.

הרב מספר שאחד אמר לו: "אני שומר על עצמי כבר שלושה חודשים". והרב שואל: שמרת, אבל האם עבדת על זה? אפשר להתאפק שבוע, חודש או שלושה חודשים, ועדיין להיות בפנים באותו מקום. השאלה היא אם התאווה עצמה השתנתה, או שרק לא נפלת בה.

בלשון הרב: מי שרק מונע מעצמו אינו בהכרח עובד על עצמו. הוא מעכב, אבל מה שבפנים נשאר. ולכן צריך כלי אחר, והוא מה שנראה עכשיו.

מה עושים? דרכו של הבעל שם טוב

הרב מעביר את מה שלמד מהבעל שם טוב: כדי לעבוד באמת על המידות, התאוות והכעסים, מעלים אותם אל הקב"ה. כלומר, לא להילחם לבד, אלא לערב את הקב"ה. לומר לו, בפשטות: "אני כועס, אני מקנא, אני רוצה את זה ולא מצליח להתגבר. עזור לי. אני מעלה אליך את התאווה, את הכעס, את הכאב".

לפי הבעל שם טוב, כך הרב מלמד, מי שעושה זאת זוכה לרחמי השם, וה' מסיר ממנו את מה שמטריד. ולא רק מעכב.

אליעזר בפועל

כך, אומר הרב, אפשר להבין מה עשה אליעזר. הוא נפגע, והיה לו טבעי לוותר או לעשות את המשימה בחצי לב. במקום זה הוא פנה אל ה' וביקש סימן. לפי המדרש שהרב מביא, הוא התפלל מעומק הלב, ברצינות גמורה. ואחר כך יצא לשליחות בלב שלם, כמו אב שמחפש כלה לבנו שלו.

ובכך, מסביר הרב, התורה מאריכה כל כך בסיפורו. לא רק כדי לספר איך נמצאה רבקה, אלא כדי ללמד אותנו איך מתמודדים עם כאב ועם מידות. וכך אמרו חז"ל: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים".

חיבור לחיים

אפשר לשאול את עצמנו, כשמישהו פוגע בנו:

• האם אני נעלב ומפסיק לתת, או ממשיך לתת, אבל בלב סגור ובכעס שמתבשל?
• האם אני מחזיק את עצמי "לא להגיב", ובסוף זה יוצא ברגע אחר?
• האם אני אומר לעצמי "אני בסדר, כי לא אמרתי ולא עשיתי", ושוכח לשאול מה קורה בפנים?

הדרך שהרב מציע: לא להיאבק לבד. להרים את הכאב, הכעס או הקנאה אל מעלה, ולהמשיך את מה שצריך לעשות, בלב שלם. בלי לטעון שזה קל, ובלי להבטיח תוצאה. זו דרך, והיא עבדה על אליעזר.

שאלות להתבוננות בשבת

1. על מה אני "מחזיק את עצמי", ומה קורה בפנים בזמן שאני מחזיק?
2. מה הכאב או הכעס שאני נושא כלפי מי שאני עושה בשבילו, ומה היה קורה אם אספר עליו בתפילה, במקום להעמיד פנים שהכול בסדר?
3. איזו משימה אני עושה בחצי לב בגלל פגיעה, ומה נדרש כדי לעשות אותה בלב שלם?

שבת שלום.