להוריד את האף: על גאווה, פשרה ושלום בית

מתי בפעם האחרונה אמרת "סליחה" ראשון? ומה גרם לך לחכות שהצד השני יתקשר קודם?

הקושי

בשיעור על פרשת חיי שרה, הרב מפרק את הסיפור של אליעזר ורבקה לעקרונות. אליעזר נתן לרבקה נזם על אפה ושני צמידים, והרב שואל: מה הם מלמדים?

הנזם, אומר הרב, על האף, והאף מסמל את האגו. הדבר שהכי הורס קשרים הוא אנשים שהולכים עם האף למעלה: "אני לא אתנצל", "אני לא אתקשר", "הוא יתקשר אליי", "אני תמיד זה שמתפשר". אלה אנשים שנתקעים.

הרב מזכיר ששיעור זה בא אחרי שהוא כבר דיבר על כך שאדם צריך לדעת למה הוא מתחתן. הוא שואל אנשים שמחפשים שידוך: מה הסיבה? ילדים? חברות? אפשר גם בלי חתונה. ומי שמגיע עם רשימה של "מה אני מקבל", אומר הרב, לא מגיע עם גישה של שירות. ומי שמגיע עם גישה של שירות, יכול כבר להוריד את האף.

האף והמים

הרב מביא רעיון מקריעת ים סוף, בשם המדרש שהוא מזכיר: אחד מבני ישראל קפץ למים עד שהמים הגיעו לאפו, ורק אז הים נקרע. ובניסוח שלו: שידוך קשה כמו קריעת ים סוף. כל עוד האף שלך למעלה, המים לא נפתחים.

הוא משווה זאת לאנשים שמחפשים שידוך שנים. הרשימה ארוכה: לא כזה ולא כזה, לא הטיפוס. ואומר להם הרב: זה לא יהיה מושלם. יש חמישה או שישה דברים שחשובים לך באמת, וביתר אפשר להתפשר. תוריד את האף.

טבעת עגולה וחופה מרובעת

לטבעת, כך הרב מסביר, יש צורת עיגול, ולחופה יש צורת ארבע פינות. כדי שהעיגול יהיה שלם, כל אחד צריך להתכופף לעבר השני, ולהתפשר. הוא רוצה לנסוע להוריו? בסדר, ניסע, מה הבעיה? הרב מציע לזכור את זה בכל פעם שרואים את הטבעת על האצבע.

אבל בחופה, הוא מוסיף, יש ריבוע, ובריבוע אין פשרות. יש יסוד, מבנה, ערכים של תורה שלא מתפשרים עליהם. כלומר: על ההעדפות אפשר להתכופף, על הבסיס לא. ואת זה אליעזר סימל בצמידים, שהם כנגד עשרת הדברות.

מה עושים בקרב

אם אתה באמצע מריבה, ורוצה ללכת או לא רוצה להתפשר, הרב ממליץ: הורד את האף, ואמור "סליחה, אני אוהב אותך, סלח לי". זה לא חייב להימשך הרבה זמן. אבל זה דורש אומץ ופגיעוּת. ולכן אנחנו צריכים לעבוד על המידות.

והוא מוסיף: אפשר להיות מצליח בחוץ וכולם אוהבים אותך, אבל בבית כולם יודעים מה קורה מאחורי הקלעים.

אנחנו משלימים זה את זה

הרב רואה ברמז נוסף: מי שחושב "אני שלם, אני לא צריך אותך" לא יבנה קשר. שני האנשים משלימים זה את זה, ולכן צריך לדבר. במקום לשבת במסעדה בלי לדעת על מה לדבר, לשאול: מה אני יכול לעשות בשבילך? מה אתה אוהב? מה מכעיס אותך? אני לא נביא, אומר הרב, ואין לי דרך לדעת מה עובר עליך אם לא תגיד לי.

והוא מתאר, בהומור, ויכוח שבו כל צד אומר "אני לא כועס" כשהוא כועס, ומצפה שהשני יבין. הרב קורא: תדברו.

חיבור לחיים

אפשר להוריד את האף בצעדים קטנים:

• לפני כל ויכוח: לשאול אם אני רוצה להיות צודק או להיות בקשר.
• לכתוב את הרשימה: מה חמישה הדברים החשובים באמת, ומה אפשר לשחרר.
• להתנצל ראשון בלי לעשות מזה סיפור: משפט אחד, ואחריו כל אחד ממשיך.

והרב מזכיר גם את הצעד הראשון שאליעזר עשה: הוא התחיל בתפילה. בדרך שהרב מלמד, מתפללים בצורה מפורטת. לא רק "תן לי מישהו", אלא לומר מה בדיוק חשוב לי: אדם נורמלי, בריא, בלי בעיות כעס ואגו. ולהמשיך להתפלל כל יום, גם שנים, וגם אחרי החתונה על שלום הבית, גם בשבוע שבו אין ריבים.

שאלות להתבוננות בשבת

1. באיזו מריבה אני מחכה שהצד השני יוריד את האף ראשון?
2. מה "הריבוע" שלי, הדברים שאני לא מוכן להתפשר עליהם, ומה הם "העיגול" שאפשר להתכופף בו?
3. מה הדבר הקטן שאני יכול להגיד היום כדי לפתוח שיחה בלי להיות צודק?

שבת שלום.