לבוא לתת ולא לקבל: מה רצה אברהם ללמד בעשרת הגמלים

למה אדם רוצה להתחתן? ומה קורה לקשר כשכל אחד מהשניים מחכה שהשני יתן לו?

הקושי

הרב פותח בשתי שאלות על הפרשה. הראשונה: אברהם שולח את אליעזר עם עשרה גמלים ועם כל טוב אדוניו. אליעזר נותן לרבקה זהב וצמידים. הרב מצייר את התמונה בהומור: זה כמו לשלוח היום בן עם רולס רויס ושעון יקר. מה הוא רוצה? לקנות אותה?

השאלה השנייה: אליעזר מבקש סימן מהקב"ה. הוא יבקש מנערה מעט מים, ואם היא תציע מעצמה גם לגמלים שלו, היא האישה. זה הכול? ומה עם המידות שלה, המשפחה שלה, האם היא כעסנית, עקשנית או עצובה?

למה אדם מתחתן

הרב מתחיל מהשורש. כל אדם מחפש אהבה, אומר הרב, אותה אהבה בלי תנאים שקיבל בילדותו מאימו, והוא רוצה לקבל אותה בחזרה. מי שמגיע לנישואין כדי לקבל, אין סיכוי שהקשר יהיה חלק. כי כל הזמן הוא עסוק בצרכים שלו: מה היא צריכה לתת לי, מה הוא צריך לקנות לי. אכזבות והתאכזבויות מגיעות בהכרח, והצד השני מרגיש אותו דבר.

מה מטרת הנישואין? לפי מה שהרב מלמד, להיות כמו הקב"ה, כלומר לתת. הוא מזכיר שבקבלה קוראים לזה "השוואת הצורה". וכשאדם נותן, הוא מתדמה לבורא. לעומת זאת מי שכל הזמן לוקח, אומר הרב, מתמלא בחושך.

והרב מוסיף מניסיון: לפני החתונה, בישיבה, חשבנו שאנחנו בעלי המידות הכי טובות, הכי צדיקים והכי נחמדים. ואז מתחתנים ופתאום מגלים כמה קשה לוותר, כמה העצבים עולים, וכמה אתה דואג לעצמך. כל מהות הנישואין, כך הוא אומר, היא לעבוד על המידות ולצאת מעצמך כדי לדאוג לשני.

המסר של הגמלים

עכשיו אפשר להבין את הזהב. אברהם אומר לאליעזר: תביא לה הכול. המסר שהוא רצה להעביר: אני לא צריך ממך כלום. אני עשיר. באתי רק לתת לך, לא כדי לקבל.

זה יסוד בזוגיות, מסביר הרב. אדם שבא עם רשימת ציפיות, בא לקבל. אדם שבא בגישה של שירות, יכול להתחבר.

הרב גם מבחין בין "אוהב את מה שהיא נותנת לי" לבין אהבה: כשאדם אומר "אני אוהב אותה כי היא מבשלת, נראית טוב ודואגת לי", הוא אוהב את מה שהיא נותנת, לא אותה. ולכן אהבה כזאת תלויה בדבר.

הסימן של רבקה

למה בחר אליעזר דווקא בסימן הזה? כי הוא רצה לראות אם היא "קוראת בין השורות", אם היא מודעת לצרכים של האחר בלי שיגידו לה. היא לא נתנה רק מים. היא עשתה מעל ומעבר, ובצורה טבעית: "אני כאן בשבילך, ולא אכפת לי שקשה לי".

והרב נותן דוגמה מוכרת: אישה אומרת "כואב לי הראש". הבעל, בלי לשים לב, עונה: "קחי אקמול ולכי לישון". אבל היא אולי רוצה שיקשיב לה, שיכיל אותה, שיהיה איתה. האיש מנסה לפתור, כי הוא רוצה לכבות את הנורה האדומה, ולא באמת מתעניין בצרכים שלה. כשאדם מרוכז בעצמו, הוא לא מבחין.

נתינה וחסד

הרב מבחין בין "בעל נתינה" ל"בעל חסד". בעל נתינה אומר "אני נתתי לך", ומרגיש קצת עליונות. בעל חסד, כמו אברהם אבינו, מרגיש "אין אני ואין אתה". כשהוא נותן, זה כמו יד שמאל שנותנת ליד ימין, ואינו צריך מחמאה או הערכה על כך. הרב נותן דוגמה: האם אדם צריך שבנו יגיד לו תודה על מאה דולר שנתן לו, או מספר לחברים שהבוקר הכין לו ארוחה? זה טבעי, כי הבן חלק ממנו.

ולכן, כשאישה עושה לבעלה ולא קיבלה פרגון, אומר הרב, אפשר לשאול אם היא נתנה מתוך "אני נתתי לך", או מתוך שהוא חלק ממנה. על דברים טבעיים לא צריך הערכה.

חיבור לחיים

אפשר ליישם את זה בשלושה צעדים קטנים:

• לבדוק לפני שיחה: לפני שאני מתלונן, לשאול מה הצד השני צריך עכשיו, ולא רק מה אני צריך.
• להקשיב מתחת למילים: לבדוק אם הוא מבקש פתרון או נוכחות.
• לנסח מחדש את הרשימה: במקום "מה אני מקבל", לשאול "את מי אני יכול לשרת, ואיך".

הרב מסכם: כשאדם חושב על אחרים ולא על עצמו, זה המסר גם בנישואין, וגם בעבודה ובעסק.

שאלות להתבוננות בשבת

1. כשאני כועס על בן או בת הזוג, האם אני עסוק במה שלא קיבלתי, או במה שהוא צריך?
2. מתי בפעם האחרונה ניסיתי להבין מה מאחורי מה שאמר לי מישהו קרוב, ולא רק למה שאמר?
3. איפה אני נותן בלב שלם, ואיפה אני נותן כדי שיחזירו לי?

שבת שלום.