יד פתוחה: מה מונע את המבול

למה יש אנשים שיש להם הכול ועדיין אינם שמחים? ומה קורה לאדם שמפסיק לשאול "מה אני מקבל" ומתחיל לשאול "במה אני יכול לעזור"?

הקושי

בפרשה כתוב על נוח: "זה ינחמנו... מעצבון ידינו". הרב שואל: מה זה "עצבון ידינו"? והוא מביא פירוש שהוא עצמו אומר שאינו יודע אם הוא כתוב: יד שסגורה, ששומרת הכול לעצמה, כזו שרק לוקחת, מביאה "עצבון", עצבות.

הרב מסביר: דור המבול קיבל שפע שלא ניתן לאף דור: בריאות, אורך ימים, פרנסה בקלות. ובכל זאת הגיע לשחיתות. מה חסר להם? מבחינת הרב, השפע בלי נתינה לא משמח.

הוא מספר שפגש במהלך השנים משפחות עשירות מאוד, ושם ראה שאפשר להיות בבית ענקי ולהיות עצוב. "כמה שאדם לוקח ולוקח, הוא עדיין ירגיש חסר", כי הנשמה, הוא אומר, רוצה לתת.

הדבר הראשון: להיות בשירות

לכן הקב"ה ביקש מנוח לבנות תיבה ולטפל בכל החיות: ללמד אותו לדאוג לאחרים. הרב מסכם: "להיות גיבר, לא טייקר." גם כשאנחנו נותנים, כדאי לבדוק: האם זה כדי "שישתלם לי"?

הדבר השני: הכרת הטוב

כשלא מעריכים מה שיש, אומר הרב, ה"מבול" בא. אנחנו מעריכים כשלוקחים ממנו. הוא שואל שאלות מהחיים: כמה זמן אתה יושב עם הבן שלך? כמה מחבריו אתה מכיר? באיזו כיתה הבת שלך לומדת? ואומר: כשלא מעריכים את האישה ואת הילדים, מתחיל מבול בבית.

סיפור אישי: שבועיים בלי תלונות

הרב מספר על תקופה קשה בחייו: הוא הגיע למקום חדש בלי קהילה, הכסף אזל, והבריאות התערערה. הוא התלונן כל הזמן, שאף אחד לא עוזר.

יום אחד, בבית כנסת, ניגש אליו אדם זר ואמר לו: "אתה לא שמח. המזל שלך חסום, כי אתה מתלונן כל הזמן ולא מעריך מה שיש לך. שבועיים בלי תלונות, ותראה." הרב אומר שזה נכנס לו בלב.

באותו ערב אשתו אמרה שאין כסף לשבת. הוא אמר: "בלי תלונות." הם התחילו להודות להשם על מה שיש: על הבית, על האור, על המזגן. ואז, מספר הרב, נכנסה מעטפה מתחת לדלת, עם 500 דולר ופתק "שבת שלום".

ובאותו שבוע, הוא מספר, הגיע לשיעור שלו אדם שהציע לו תפקיד בקהילה אחרת. הרב מסכם: "אני התלוננתי, זלזלתי, ציפיתי יותר מדי." והוא מדגיש שזה סיפורו האישי, ולא הבטחה שכך יהיה לכל אחד.

הדבר השלישי: הפה

"מבול" הוא ראשי תיבות של "מוות וחיים ביד הלשון", אומר הרב בשם רבי נחמן. זוגיות נהרסת מזלזול, מחוסר תקשורת. מילה אחת יכולה להרוס עסק או בית. וגם: "במילה טובה אפשר למנוע מבול, אפשר להציל נפש".

התיבה: גם קצת עדיף על כלום

הרב מסביר שהתיבה היא גם בית כנסת, לימוד ותפילה. ומי שלא מצליח להיכנס כולו? הרב מזכיר את הסיפור על עוג מלך הבשן, שרק האף שלו נכנס לתיבה, ואומר: גם אם אי אפשר להיכנס לגמרי, לפחות "תשים את האף". לבוא לשיעור פעם בשבוע, לחזק קשר עם הקהילה, כי זה מחזיק אותנו מול המבול שבחוץ.

יונה ועורב: חום וגבולות

הרב מזכיר גם את היונה והעורב שנוח שלח. בעיניו, יש כאן משל לבית: היונה היא חום ואהבה, ולפעמים צריך גם "עורב", כלומר גבולות. אם נותנים רק חום, בלי גבולות, גם זה לא טוב.

ועוד: להתקדם כשנוח

הרב חוזר לקשר בין פרשת נח ל"לך לך": דווקא כשנוח לך, לך. הוא אומר שמי שלא נותן, אפילו עשר שקל מתוך אלף, לא ייתן גם כשיהיה לו יותר. ומי שאין לו כסף יכול להתנדב, לעזור בסידור שולחנות, להיות בשירות.

חיבור לחיים

• בבית: להיות נוכחים: להכיר את חברי הילדים, לשבת איתם בלי טלפון.
• בעבודה: לומר "תודה" ו"פרגון" לצוות, גם מילה אחת.
• בראש: לנסות יום אחד בלי תלונות, ולרשום על מה אנחנו מודים.

שאלות להתבוננות בשבת

1. את מי אני יכול לעזור השבוע, בלי לצפות לתמורה?
2. על מה אני מתלונן הכי הרבה, ומה היה קורה לו הייתי מודה על אותו דבר?
3. את מי בבית לא ראיתי באמת בזמן האחרון, ומה אומר לו או לה?

שבת שלום.