אין 'פתאום': איך יוצאים מהמבול

מתי בפעם האחרונה אמרת "פתאום הכול התהפך עליי"? ומה היה קורה אילו במקום "מי אשם?" היית שואל "איך הגעתי לכאן?"

הקושי

דור המבול, כך מספר המדרש שהרב מביא בשיעור, חי בשפע עצום: מזג אוויר מצוין, פרנסה בקלות, כוח ובריאות, ואפילו זריעה אחת לארבעים שנה. ובכל זאת הם הגיעו להשחתה, והדין, אומר הרב, נחתם על הגזל. איך אדם שיש לו הכול מגיע לכך?

והשאלה נוגעת גם אלינו. הרב אומר: כולנו עוברים מבול. יום אחד לאדם יש בית, משפחה ופרנסה, ובשנייה אחת הכול מתהפך: גירושין, אובדן עבודה, ילדים שמתרחקים. "מבול", מסביר הרב, הוא מצב שבו המים מכל הכיוונים ואין לאן להגיע, לא כמו נוסע בסירה שיש לו כיוון וחוף.

"כשנוח לך יותר מדי"

הרב מזכיר את השאלה הידועה, למה פרשת נח סמוכה ל"לך לך". יש האומרים: אם לא נוח לך, לך לך. הרב אומר את ההפך: דווקא כשנוח לך, לך לך. כשהכול זורם, הפרנסה, הבריאות והבית, קל לשכוח שאנחנו תלויים. ואז, הוא אומר, החיים מזכירים לנו.

אין "פתאום"

כאן הרב עובר לכלי מעשי, כפי שהוא אומר בשיעור, כל מי שרוצה להתחיל אימון אישי חייב קודם כול לקחת אחריות מלאה על מה שקרה לו.

הוא מספר שאנשים באים אליו ואומרים: "פתאום אשתי התהפכה עליי", "פתאום הילד יצא מהדרך". והוא עונה: אין פתאום. זה היה מתבשל על האש. היה לך נוח, היית עסוק בעניינים שלך, ולא היה זמן לאשתך או לילדים. לא כדי להאשים, אלא כדי להבין: "נתת לזה לקרות".

הרב מזכיר את אדם הראשון: כשנשאל, הוא אמר "האישה אשר נתת עמדי". כשאדם מחפש אשמים, הרב אומר, הוא מגורש מגן עדן ומתחיל לחיות בגיהינום. כי "הם" כבר המשיכו הלאה, והוא עדיין סובל מיום חמישי.

למה קל לנו להאשים? כי איננו רוצים להרגיש כישלון. כל מה שאדם רוצה, אומר הרב, הוא לסלק את הכאב. ולכן "זה הם".

מה עושים במקום

הרב מציע לשאול שאלות של "ספירת צעדים":

• איך הגעתי למצב שהזוגיות נראית כך?
• איך הגעתי למצב שהחשבון בבנק זועק לעזרה?
• איפה לא עמדתי על שלי, כשנתתי למישהו לדבר אליי כך?

וכשלוקחים אחריות, אפשר ללמוד את המסר ולא לחזור על אותה טעות. הרב מדגיש שהמטרה איננה להלקות את עצמך, אלא לשאול שאלה מעשית: "מה התוכנית שלי היום, כדי שזה לא יקרה עוד פעם?" לפי דבריו, מי שנשאר בעמדת הקורבן ובוכה על מה שעשו לו, לא יכול להתקדם.

הכרת תודה בתוך המבול

ואז, אומר הרב, נוח יצא מהמבול והקריב קורבן תודה. אדם שרוצה לצאת מהמבול אומר קודם תודה על המצב עצמו, ולא רק מבקש ממנו ישועה.

הרב מציע לעשות רשימה: על מה אני מודה בתוך המצב הזה? למשל, מי שעדיין לא מצא שידוך יכול להודות על זמן שיש לו להכיר את עצמו. ויש בדבריו גם הומור: אדם סיפר לו שאמר "תודה" ובדיוק אחר כך קיבל דוח מהשוטר, ושאל אם הסגולה לא עובדת. הרב ענה: איך אתה אומר תודה, ובלב אתה מקלל את השוטר? אתה לא מאמין שזה הדבר הכי טוב שקרה לך. ייתכן שהדוח חסך תאונה.

ובדומה, הרב אומר, אפשר להסתכל על הפסד כספי כך: אולי זה היה "במקום" דבר גרוע ממנו. זה לא מבטיח תוצאה, אבל משנה את העיניים שבהן אנחנו מסתכלים על האירוע.

חיבור לחיים

• ללמוד, לא להאשים: כשמשהו קורס, במקום "בגללו", לשאול: מה היה לי נוח מדי?
• בזוגיות: אין פתאום. מה לא השקעתי בשנים האחרונות?
• בפרנסה ובבית: לעשות רשימת תודות על המצב, לא רק על מה שרוצים שישתנה.
• לא להתמקד במבול: הרב אומר: אל תתמקד במבול, תתמקד בתיבה, כלומר במה שמחזק אותך: תפילה, לימוד, חיבור.

שאלות להתבוננות בשבת

1. באיזה אירוע בחיי אני עדיין אומר "הם אשמים", ומה היה קורה אילו שאלתי "איך הגעתי לכאן"?
2. מה נוח לי יותר מדי כרגע, ומה היה כדאי שאעשה על כך עוד לפני שהחיים יזכירו לי?
3. על מה אוכל להודות היום, בתוך המצב שאני לא אוהב?

שבת שלום.