לא עבר ולא עתיד: ללכת, ולהנות מהדרך

מה עושה אדם שהחליט ללכת בדרך חדשה, והדרך ארוכה ולא ברור לאן היא מובילה? איך מבדילים בין "אני מנסה" לבין "זה כבר חלק ממני"? ואיפה אנחנו נמצאים רוב היום: בעבר, בעתיד, או כאן?

הקושי

הרב מתחיל בשאלה: למה התורה שותקת על אברהם עד גיל 75? אין כמעט מידע על העבר שלו. ודווקא אחרי שהוא כבר גילה את ה' ונעשה מי שמקרב אחרים, בא הציווי: "לך לך".

מה הרב לומד מכאן? שכשבוחרים דרך, לא חשוב מה היה לפני כן. "מה עשית, כמה נכשלת, כמה פספסת, לא משנה", הוא אומר. מביטים לאחור רק כדי ללמוד מטעות, ואחר כך ממשיכים קדימה.

מה עוצר אותנו בדרך

הרב מונה את מה שמפריע גם למי שרוצה מאוד: אמונות מגבילות כמו "אני לא מסוגל", וסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, "אין לי כסף, אין לי זמן, אין לי תמיכה". הוא מצטט את טוני רובינס שההצלחה אינה תלויה במשאבים שיש לנו אלא בתושייה, כלומר בנחישות וברצון. ואם הדרך קשה? הרב אומר: אם אפשר לרוץ, רוצו. אם אפשר ללכת, לכו. אם רק לזחול, זחלו. העיקר לא לעצור.

לחזור שוב ושוב עד שזה אני

הרב מתאר את "לך לך" כציווי לחזרה: ללכת, ושוב ללכת, ושוב. לדבריו, חזרה היא הדרך ליצור הרגל ומיומנות. מי שקם כל בוקר, לומד כל יום, אוכל בריא או מתאמן כל יום, מתחיל להאמין בעצמו.

ויש שינוי עמוק יותר, כפי שהוא מציג: לשנות זהות, לא רק התנהגות. הוא נותן דוגמה: מי שסופר כל שבוע "זו כבר השבת ה-12", מראה לדבריו שהדבר עדיין לא נעשה חלק מהזהות שלו. מי שעובר לדרך חדשה והמעשה נעשה "זה מי שאני", מפסיק לספור. השאלה שהרב מציע היא לא "כמה זמן אני מחזיק מעמד?" אלא "מי אני נעשה?".

לא רק לדבר, גם לעשות

הרב מציין שאפשר לתת הרצאות יפות על אמונה, אבל הילדים, בן הזוג והסביבה בודקים אם אנחנו עושים. פעולה שווה יותר מאלף מילים. כשרוצים ללמד אחרים, צריך להיות דוגמה. הרב מספר על מוכר שניסה לשכנע אותו לקנות מוצר, ושאל אותו: "אתה קנית אותו בעצמך?". התשובה הייתה לא. מי שרוצה לשכנע אחרים, אומר הרב, צריך קודם להאמין בעצמו במאה אחוז.

הניסיון הראשון והניסיון האחרון

כאן הרב עושה מהלך מעניין. הניסיון הראשון של אברהם היה להתנתק מהעבר: מהמקום שגדל בו, מהתרבות ומהנוחות המוכרת. והניסיון האחרון, העקדה, הוא להתנתק מהעתיד, כי ביקשו ממנו להקריב את בנו, וכך "אין עבר ואין עתיד".

מה נשאר? לחיות עם ה' ברגע. הרב שואל: במה אתם עסוקים רוב היום, בעבר, בהווה או בעתיד? לדבריו, רוב האנשים תקועים בעבר או חרדים מהעתיד, ומעטים חיים ברגע ונהנים ממנו. והוא מוסיף עצה: רוצים לשנות את העתיד? תתחילו מהיום.

ליהנות מהדרך

הרב מסיים בשאלה על היעד והדרך. יש מי שמתמקד רק בלהגיע. אבל הדרך עצמה היא החיים. הוא מספר על מסוק שראה שני מטפסים בדרך לפסגה במסע של שבועיים, והציע לקחת אותם למעלה בחמש דקות. הם סירבו, כי הם נהנים מהטיפוס.

והוא מוסיף דוגמה אישית: אילו הציעו לו ללחוץ על כפתור ולקבל מיד את הקהילה שבנה, הוא לא היה מוותר על הדרך שעבר עד שהגיע אליה. והוא מזכיר שכשהוא היה בקשיים, ידע להגיד: "זה זמני".

חיבור לחיים

• בחירה בדרך חדשה: לא לבדוק כל יום כמה ימים עברו אלא מי אני נעשה.
• לקבוע פעולה קטנה שחוזרת כל יום, ולהתמיד בה.
• לזהות כמה מהיום אני בעבר וכמה בעתיד, ולהחזיר את עצמי לרגע הנוכחי: ארוחה, שיחה, משפחה.
• לתת דוגמה בפעולה, במיוחד מול הילדים.

שאלות להתבוננות בשבת

1. באיזה תחום אני עדיין "סופר ימים", ומה יהיה כשזה ייעשה חלק ממני?
2. האם אני נמצא יותר בעבר, בעתיד או בהווה, ומה אפשר לעשות כדי להיות כאן ברגע?
3. מה אני נהנה ממנו בדרך שלי עכשיו, גם אם אני עוד לא שם?

שבת שלום.