להיות בגן עדן: רק כשלוקחים אחריות

איך אתה פותח שיחה עם מי שטעה? ומה אתה עונה כשאחרים מגיעים אליך ושואלים "מה קרה?" האם התשובה הראשונה שלך היא הסבר, או הצבעה על מישהו אחר?

הקושי

הרב מתאר את הרגע הדרמטי שאחרי האכילה מעץ הדעת. הקדוש ברוך הוא קורא לאדם: "אייכה?" איפה אתה? והאדם עונה: "האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל".

הרב מתעכב על שני הצדדים של השיחה הזאת.

הצד הראשון: השאלה

הקדוש ברוך הוא יודע היכן האדם. אז למה הוא שואל? הרב מסביר, כפי שאומרים חז"ל, שהקדוש ברוך הוא רצה להיכנס איתו בדברים, לפתוח שיחה, בלי להפתיע ובלי להתנפל. "לא באים לבן אדם בהתקפה."

והרב נותן דוגמה מהבית: אתה חוזר הביתה, ובן הזוג פותח ב"איפה אתה? מה קרה?" בטון של חקירה. לעומת זה: "תן לי כוס קפה, בוא נשב ונדבר, ונספר לך מה היה". הדרך הזאת נותנת לאדם מקום לענות.

ויש עוד משמעות לשאלה, אומר הרב: "איך ירדת מדרגה כזאת גבוהה לדרגה כזאת?" זו לא האשמה, אלא תמיהה שנותנת לאדם הזדמנות להסתכל על עצמו.

הצד השני: התשובה

מה עונה האדם? "האישה אשר נתת עמדי". הרב מציין כאן שני דברים. ראשית, האדם מצביע על האישה. אבל שנית, וזה העיקר בעיניו: הוא מצביע על הקדוש ברוך הוא. "את נתת". כאילו הוא אומר: אתה השדכן, אתה שידכת לי אותה, אז מה אתה רוצה ממני?

הרב קורא לזה בשם אחד: כפיות טובה. הקדוש ברוך הוא נתן לאדם את האישה כדי שלא יהיה לבד, כדי שיהיה לו עזר כנגדו, ובתגובה האדם אומר: "אתה נתת". המתנה הפכה לתירוץ.

משל: הערב וההלוואה

הרב מביא משל מעולם ההלוואות: אדם עושה לחברו טובה גדולה, ערבות להלוואה או הלוואה בעצמה. כשנוצרת בעיה, החבר עונה לו: "מי ביקש ממך? זו הבעיה שלך". והרב שואל: אתה לא מתבייש? עשיתי לך טובה, והפלת עליי את האשמה? כך, אומר הרב, מי שכופר בטובת חברו, כופר גם בטובת הקדוש ברוך הוא.

האישה, לעומת זאת, לפחות הודתה ואמרה: "הנחש השיאני ואוכל". אני אכלתי.

והסיפור לא נגמר שם

הרב מספר, בדרך של מדרש, שאחרי שקין נענש ונשאר בחיים, האדם שאל אותו איך הוא עדיין מסתובב. קין ענה שהוא עשה תשובה והתקבל. כששמע האדם שיש דבר כזה, תשובה, הוא אמר: "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה'". כלומר, גם מי שענה "האישה אשר נתת עמדי" יכול לחזור ולומר תודה. זו דרך שפתוחה לפנינו בכל רגע.

למה זה חשוב? לחם בושה

כדי להבין עד כמה כפיות טובה היא עניין עמוק, הרב מזכיר בקצרה למה נברא העולם: הקדוש ברוך הוא רצה להיטיב, והנשמות קיבלו הכול בלי לעשות כלום, ולכן הרגישו בושה. הרב קורא לזה "לחם בושה". לכן נברא עולם שבו יש ניסיונות ויש בחירה, כדי שנקבל שכר על מה שעשינו בעצמנו. ומתוך זה אפשר להבין עד כמה מתנה אמיתית צריכה להיות מוערכת, ולא להפוך לתירוץ.

חיבור לחיים

• כשפונים אליי: לפני שאני עונה "היא אשמה" או "הוא התחיל", לשאול את עצמי: מה קיבלתי, ומה הצד שלי?
• כשאני פונה לאחר: לפתוח בשאלה ובכוס קפה, לא בהתקפה. "מה קרה?" ולא "למה עשית?"
• בבית: כשבן הזוג עושה למעני דבר, להגיד תודה על מה שקיבלתי לפני שמגיעה ההערה.
• במתנות שיש בחיינו: בן הזוג, הילדים, העבודה. לא כדי להאשים, אלא כדי להעריך.

שאלות להתבוננות בשבת

1. מה התגובה הראשונה שלי כשאומרים לי שטעיתי: הסבר, הצבעה על מישהו אחר, או "כן, זה אני"?
2. עם מי כדאי לי לפתוח השבוע שיחה קשה, ואיך אפתח אותה בשאלה ולא בהתקפה?
3. איזו מתנה בחיי אני כבר לא רואה כמתנה?

שבת שלום.