פרשת השבוע

פרשת קורח – כוחה של ליצנות!

מה ראה קורח לצאת נגד משה רבינו? איך חשב שיצליח? מה היה חסר לו?
מי היה קורח? מה כוחה של המחלוקת, מה כוח של מידות רעות-קנאה תאווה וכבוד. ביאור נפלא במחלוקת קורח ועדתו. מה גרם לו לרדת לבאר שחת.

פרשת קורח - כוחה של ליצנות!

ראינו בפרשת השבוע, איך שקורח ועדתו יוצאים נגד משה רבינו, התחילו לצחוק עליו, ולזלזל במעמדו. איך יכול להיות שקורח שהיה אחד מארבעת נושאי הארון, והיה עשיר מופלג (סנהדרין קי.) והיה במעמד מכובד, איך העיז לרדת לכזו רמה לחלוק על משה רבינו גדול הנביאים, מנהיגם של ישראל. ? איך חשב שיצליח לצאת נגדו?
אלא אומרים חז''ל-קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו, אלא שעינו הטעתו. שראה ששמואל הנביא יצא מחלציו. אמר כזו שושלת מכובדת יוצאת ממני ואני ככה ישתוק. מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה"

ולכאורה מה הוא רצה לומר בזה? מה פתאום אכפת לו על שאלות בהלכה?
אלא הוא רצה לעשות צחוק ממשה רבינו. ברגע שאדם עושה ליצנות, לא משנה מה אתה אומר, הוא במילה אחת מוריד הכל לטמיון. אדם שהוא ליצן, לא מחייב שהוא מספר בדיחות, אלא רק שעושה מכל דבר צחוק. הוא לא רציני. הוא מזלזל בכל דבר שהוא רואה.

וזה מה שהיה לקורח, הוא התחיל לדבר עם כל השבטים, תראו איך הם לקחו את כל המשרות המכובדות, משה ואהרון, מלך וכהן. ואנחנו בלי כלום. למה מי הם בכלל. אנחנו גם חשובים , גם לנו מגיע. "למה תתנשאו על קהל ה'". וככה הצליח להביא איתו את כל ה250 ראשי סנהדראות. איך יפילו את משה ואהרון? ע''י צחוק. החליטו לזלזל בהם, לשאול כל מיני שאלות מוזרות להכשיל אותם. כשיש ליצנות, לא משנה מה אתה עונה ומה אתה מגיב, יצחקו עליך.

זה כוחה של הליצנות!! כמו שהמסילת ישרים אומר-משל למגן המשוח בשמן, כל החיצים שתירא עליו כולם יחליקו. וכן הליצן, מה שתגיד לו-יעבור לו מפה ויצא לו משם. ולכן הגמ' אומרת בסוטה (מג.) כת ליצנים אינה מקבלת פני השכינה.

ומה היו הטענות שלהם? "ויקנאו למשה במחנה. " באו למשה רבינו, למה אתה כל הזמן במחנה. באוהל מועד. תצא קצת החוצה, בא תרד לעם. תהיה איתנו, חלק מאיתנו. מה אתה חושב את עצמך. וכן להיפך, באו לאהרון ואמרו לו-ויקנאו לאהרון קדוש ה'. אמרו לו-למה אתה יותר מדאי יורד לעם, אתה נהיית חבר שלנו. אתה הרי כהן גדול "קדוש ה'" אתה צריך להיות ברמה גבוהה, להיות קדוש ופרוש מהעם.

זאת אומרת לא משנה מה תעשה, תמיד יהיה לאנשים מה לומר עליך, מה לזלזל בך.
ולכן אדם צריך לחשב את מעשיו, ולחשוב תמיד איך לא יחשדו ולא ידברו עליו סתם, ועל זה כתוב הפסוק-והייתם נקיים מה' ומישראל. לא רק כלפי שמיים, אלא גם כלפי אדם.
וזה מה שאמר ר' אבא בירושלמי, אל תשימני שיחה בפי הבריות.
כי גם אם מדברים על האדם טוב, יגיעו לומר איזה דבר לא טוב. אז עדיף של ידברו.

ומרוב שהם רצו להוריד את משה רבינו, אפילו הבריאה התערבה במחלוקת הזו- שהגמ אומרת בנדרים (לט:) שבאו השמש והירח ולא רצו לשמש במרום-כי אמרו לקב''ה אם אתה עושה דין לבן עמרם מוטב אם לא אנו לא ממשיכים להאיר לעולם. אמר להם בכל יום ויום אומות העולם משתחוים לשמש ולירח ואתם לא מוחים בכבודי. בכבוד בשר ודם אתם מוחים? ואז שלח להם חיצים וממשיכים לשמש במרום. רואים כמה המחלוקת אפילו הרעישה עולמות עליונים.

אבל מה גרם לו להגיע לכל זה? מה הניע אותו?
אלא משום הקנאה שהייתה בו, שקינא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל. שמשה רבינו מינה אותו על בני קהת. והוא אמר, למה לא מינו אותי שאני הכי ראוי. ולמה מינו אותו שהוא הקטן ביותר.
ומשום הקנאה שלו, הוא אמר אני בא וחולק על משה רבינו.

וזה ממחיש מה שכתוב במשנה באבות, הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.
שהוא רדף אחרי הכבוד, והקנאה אכלה אותו מבפנים, שהוא לא ראה כלום, חוץ מאת עצמו.
יש אנשים צרי עיין, קנאים, שלא יכולים לראות שהשני מצליח, שהוא יותר ממנו.לא יכולים לפרגן, לא יודעים לתת מילה טובה. מה מפריע לך שיש לו יותר ממך. מה כואב לך שהוא מצליח.

הרי אם אדם יידע מה שאומרים חז''ל- יומא לט. אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא הנימא . שלא רק שלא יכול לקחת מה שיש לחבר שלו, אלא לא יכול גם לגעת בזה. ולא רק שלא יכול לגעת מה שיש כבר לחבירו אלא גם לא יכול לגעת במה שמוכן לחבירו בצד.
כי מה שמגיע לך אתה תקבל, ומה שלא מגיע לך, לא יעזור מה שתעשה –לא תקבל. אז מה יעזור שאדם יקנא, או ידבר לשון הרע. הרי ממילא לא תקבל את זה. אלא מה, העיקר שגם לשני לא יהיה.

שהרי הגמ' אומרת בסוטה ז: כל הנותן עיניו במה שאין לו, גם מה שיש לו לוקחים ממנו.
כמו שמצינו לגבי נחש הקדמוני, שנתן עיניו בחווה, בסוף נענש על גחונך תלך, ועפר תאכל כל ימי חייך. וכן עוד הרבה דוגמאות.
אבל קורח חשב שאם הוא יזלזל, אם הוא יעשה צחוק ממשה רבינו, אולי ישימו אותו בראש, אולי יקבל איזה משרה מכובדת. אולי יצליח בהפגנה שלו. ובסוף לא רק שלא קיבל מה שהוא רצה, אלא גם מה שהיה לו לקחו ממנו.

והכל בגלל שהכבוד הוציא אותו מדעתו, ולכן ירד חיים שאולה, הוא וכל רכושו וכל משפחתו. ועד היום הם אומרים באדמה- משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים.
מכאן רואים כמה התורה מלמדת אותנו, דרך חיים. איך להתנהג. איך להיות בן אדם עם מידות. לא לרדוף אחרי כבוד, לא לקנאות אחד בשני. לברוח מהמחלוקת.
בלי מידות לא שווה כלום. דרך ארץ קדמה לתורה.
ה' יזכינו! שבת שלום!!

קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=1144