פרשת השבוע

פרשת פינחס – קנאות לשם שמיים!

מדוע פנחס עשה את המעשה קנאות? איך העיז לעשות זאת? מדוע הוא קיבל שכר של כהונת עולם?
מה בדיוק קרה שם?

פרשת פנחס - קנאות לשם שמיים!

ראינו בפרשת השבוע איך שפנחס קינא קינאת ה'. ובא מייד להוקיע את המעשה הנבזה של זמרי ושל כזבי בת צור לעיני כל ישראל. ובזכות מה שעשה זכה שה' נתן לו את בריתי שלום.

מה בדיוק קרה שם?

אומרים חז''ל- שעם ישראל היום במדבר 40 שנה והחם שם היה כבד מאוד ולא היה להם נח ללבש בגדי צמר כי הצמר שומר על החום, והיו מעדיפים ללבש בגדי פשתן. אך מאיפה ישיגו פשתן? לכן בלית ברירה לבשו בגדים שעשויים מצמר. באו המואבים והחליטו לפתוח חנויות של פשתן בשבילם-וכשיבואו לקנות מאיתם הם יתחברו אליהם עד שיחטיאו אותם. ואכן כך קרה, בני ישראל הגיעו לקנות בדי פשתן –וראו שיש בחנות עוד חנות יותר פנימית. בחנות החיצונה הושיבו זקנה ובפנימית הושיבו בחורה צעירה. ונכנס היהודי לחנות הראשונה ושואל את המוכרת-כמה עולה בגד? אמרה לו 15 ש''ח למטר. והוא מנסה להוריד במחיר. עד שהבחורה הצעירה באה והציע לו מחיר ממש אטרקטיבי.

ואז הוא נכנס פנימה לראות את הבד. והיא מציעה לו לשתות. ונתנה לו יין-ואז עדיין לא אסרו את היין של הגויים. ואז הוא כבר לא מודע למה שהוא עושה. עד שהיא מתחילה לפתות אותו, עד שמתרצה. ולפתע עוצרת אותו ואומרת לו- קודם כל תשתחווה לבעל פעור. וכך החטיאו אותם בגילוי עריות וע''ז. וזה מה שכתוב- ויחל העם לזנות, ויאכלו וישתו וישתחוו לצלם. כי כדי לעבוד את בעל פעור היה צריך לעשות את צרכיו לידו. והרי 40 שנה הם לא היו מתפנים כי אכלו את המן שהיה נבלע באיברים. לכן היו המואבים צריכים להאכיל אותם כדי שיוכלו לעבוד את בעל פעור. וכך הצליחו להחטיא אותם.
בא הקב״ה ואומר למשה –הוקע את החוטאים נגד השמש. איך ידע? כי מי שחטא הענני הכבוד לא כיסו אותו מפני השמש, אלא השמש היכתה בהם. וכך ידע מי חטא ומי לא.
בא אחד מראשי העם שאותו לא מינו להיות חבר בית דין-זמרי בן סלוא (והוא גם שלומיאל בין צורי שדי) והוא היה נשיא בית אב לשמעוני. שבט שמעון הלכו אליו ואמרו לו – איך אתה יושב ושותק והם דנים דיני נפשות. והוא החליט לא לשתוק- מה עשה? עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל. והלך אצל כזבי בת צור. שהיתה מטופחת מאוד יותר משאר הנשים. שאל אותה-מי את? היא אמרה-ביתו של צור מלך מואב. אמר לה-בואי נעשה עבירה. אמרה לו-אבי אמר לי רק להסכים לגדול שבהם. אמר לה-את חושבת שמשה רבינו הוא הכי גדול. הוא משבט לוי, אני לפניו משבט שמעון. ובסוף, הסכימה.

מה עשה? - תפסה בבלוריתה והא אל משה רבינו –מול כל ה24 אלף איש. ואמר לו-בן עמרם זאת מותרת או אסורה? ואם תאמר אסורה- בת יתרו מי התיר לך? –וברור שלא היתה לטענה זאת שום בסיס- כי זה היה לפני מתן תורה. וגם משה גייר אותה. אך הוא לא עניין אותו כלום וכך מול כולם- לקח אותה למחנה של שבט שמעון. משה רבינו שומע אתה הדברים ולא ידע מה לעשות. נתעלמה ממנו הלכה-ועל זה כולם געו בבכיה. "והמה בוכים פתח האוהל". ואף אחד לא יודע מה לעשות. מי יזכיר לו את ההלכה?

בא פינחס שהוא בעצם אליהו (תשבי יתרץ קושיות), וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן- מה ראה? ראה מעשה ונזכר הלכה. שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו. אמר לו משה- קריין האיגרת הוא זה שצריך לקיימה. כי לא יכל לומר לו ישירות להרוג את זמרי. הלכה ואין מורין. ואז קם פנחס מתוך העדה- ויקח רומח בידו. –ידית ארוכה של עץ עם סכין בקצה. רמ''ח כנגד רמ''ח מצוות עשה.

ואיך הגיע למקום? בא להכנס לאהל שהיו שם כל הפרוצות. שאלו אותו מה אתה עושה כאן? אמר להם-לעשות צרכי. השתמש בלשון נקייה. ואז נתנו לו להכנס. ואז הוא מתקרב לעבר זמרי- באמצע שעושה את המעשה. ודקר אותו ואותה ביחד והרים אותם באוויר.

ואומרים חז''ל -(סנהדרין פב:) שש ניסים נעשו לו- שזמרי לא פרש. שהיה לו לדבר ולצעוק ולא צעק. שלא נפלו מהרומח. שבא מלאך והגביה את המשקוף שלא יצטרך להתכופף. וכך הלך בכל מחנה ישראל. ואז חבטן לפני המקום ואמר לפניו-ריבונו של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף? ואז נעצרה המגיפה. והיינו דכתיב –ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו. ולכן בגלל המעשה הזה היו שבטים מבזים אותו –תראו את בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים לע''ז. שהכוונה ליתרו שהיה מפטם עגלים לע''ז ולכן בא לו מירושה להלחם נגד עבודה זרה. ולכם בא הכתוב וייחסו אחרי אהרון- פנחס..בן וכו' בן אהרון הכהן.
ואז ה' אמר- לכן הנני נותן לו את בריתי שלום. לו ולזרעו אחריו.

אמנם עדיין צריך להבין -מדוע זכה פנחס לקבל שכר על מעשיו ש"השיב את חמתי מעל בני ישראל" ואילו משה רבינו לא קיבל שכר על כל הפעמים שעמד בפרץ בשביל עם ישראל בעגל ובמרגלים, "לולי בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית" ולא קיבל שום שכר בשביל כך?

אלא אומר המגיד מדובנא - משל למה הדבר דומה-לאדם שהיה לו הרבה חובות, וכל פעם היה דוחה אותם כל חודש לחודש הבא. והיה מגלגל חובות בין אחד לשני. ולא ידע מה לעשות. יום אחד בא אליו חבירו ואמר לו-אני ינסה לעזור לך. בא לכל הנושים שלו, ודחה אותם לעוד שנה. וכך עזבו אותו בשקט. לאחר שנה שוב בא לפתחו . בא אליו חבר אחר-אמר לו תן לי לטפל בזה. בא לכל הנושים ואמר להם-אין לאדם הזה מה לשלם, קחו 20% מההלאווה, ואני ישלם לכם את שאר החובות. וכך עשה. כשראה שחבירו הצליח לשחרר אותו מכל האנשים האלו, עמד ובירכו בכל הברכות האמורות בתורה. והודה לו ממש מקרב לב. שאל אותו בנו-למה הודית לאדם הזה? ואילו לחבר שלך שעזר לך שנה שעברה לא הודית כ''כ?

אמר לו-זה שעזר לי בתחילה, הוא רק דחה את הנושים שלי ליותר זמן, אבל לא הצליח להתפטר מהם לגמרי כי הם חזרו מיד לאחר מכן. אבל החבר השני שהצליח לשחרר אותי מכולם לתמיד-לו אני חייב הכרת הטוב מלאה, ולכן הודיתי ובירכתי אותו.

הנמשל –אמנם משה רבינו התפלל לקב''ה כל פעם שישיב את חמתו מעל בני ישראל, ולא יכלה אותם. "שוב מחרון אפיך והנחם על הרעה לעמיך"."וינחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו". אבל הוא גרם רק לדחות את חמתו של הקב''ה מעל בני ישראל, אבל עדיין נשאר החטא בעינו "וביום פקדי עליהם ופקדתי". "ואולם חי אני אם יראו האנשים האלו"..וכו. ולכן לא קיבל שכר על כך. אבל פנחס במעשה קנאות שהוא עשה-הצליח להוריד את חמתו של הקב''ה לגמרי מעל בני ישראל. ולכן הנני נותן לו את בריתי שלום.

רואים מה החשיבות של אדם שלא עושה חשבונות, עושה לשם שמיים. מקנא קינאת ה'. לא חושב מה יגידו או מה יאמרו. מה שצריך לעשות עושים. אדם שלא עושה חשבון, יהיה לו יותר קל להתחזק ולעשות מצוות. שלא מתבייש מאנשים -מה יאמרו.
וכשעושים מסירות נפש למען בורא עולם-הקב''ה משלם שכר מושלם לדורי דורות!
ה' יזכינו! שבת שלום ומבורך!!

קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=1189