פרשת השבוע

פרשת ויצא -מהי אהבה אמיתית!

בפרשה רואים שיעקב אבינו עבד 7 שנים בשביל רחל. והיה בשבילו כמו ימים אחדים. ולכאורה איך יתכן? הרי אדם שאוהב משהו, כל יום נראה כמו נצח. וא״כ איך שבע שנים, היו בעיניו כמו ימים אחדים? ועוד- מדוע התורה מדגישה, באהבתו אותה. ברור שהוא אוהב אותה? מהי אהבה אמיתית!

פרשת ויצא -מהי אהבה אמיתית!
כתוב בפרשה : "ויאהב יעקב את רחל, ויהיו בעניו כימים אחדים באהבתו אותה"
ולכאורה נשאלת השאלה איך יתכן שזה היה בשבילו כמו ימים אחדים? הרי אדם שאוהב משהו , מחכה לו כל יום בציפיה עד שיקבל אותו. וכל יום נדמה בעניו, כמו נצח. וא״כ איך שבע שנים, היו בעיניו כמו ימים אחדים? ועוד- מדוע התורה מדגישה, באהבתו אותה. ברור שהוא אוהב אותה.שהרי מוכן לעבוד בשבילה שבע שנים?

אלא מבאר ר׳ אליהו לופיאן זצ״ל-על פי משל לאדם שהגיע למסעדה, וישב לאכול. ובא אליו המלצר ושאל אותו מה אתה אוהב דג או בשר? אמר לו-דג. אמר לו אתה בטוח שאתה אוהב אותו? אמר לו כן. אמר לו א״כ מדוע אתה אוכל אותו? אלא מה, אתה אוהב את עצמך. ולא את הדג, רק שהדג הוא הדרך להגיע לאהבה של עצמך.
וכן כל שאר הנאות שבעולם, אדם חושב שהוא אוהב משהו מסויים אבל אם יתבונן יראה שהוא בעצם אוהב את עצמו.

וממילא כאן באה התורה ואומרת שיעקב אבינו לא אהב את עצמו אלא אהב אותה!! וזה מה שכתוב באהבתו אותה. ולכן ממילא מובן למה זה היה בשבילו כימים אחדים. כי אם היה אוהב את עצמו היה נדמה לו כמו נצח, כי מחכה מתי יוכל להנות את עצמו. אבל כשאהב אותה וידע שאיתה הוא יוכל להקים בית של תורה אמיתי. ממילא לא היה בשבילו כמו נצח. כי כמה זמן שלוקח לעבוד כדי להגיע לשלימות בעבודת ה׳ -אין בעיה.
ומכאן אנו לומדים יסוד עצום, אם נתבונן לראות כמה אנחנו באמת אוהבים את הבן זוג שלנו, כמה אנחנו משקיעים בשבילו באמת, או רק בשבילנו. כמה אנו מוכנים לתת, לוותר, להעניק, לעזור לשני, גם מה שלא כ''כ מתחשק לנו. גם כשקשה לנו. העיקר שהשני יהיה שמח, שיהיה לו טוב.
אנו רואים שהתורה לא סתם מדגישה את ה"אהבה" של יעקב אבינו. אלא כדי ללמד אותנו מהי אהבה אמיתית. לאהוב את השני ולקבל אותו איך שהוא, בלי שום תנאים, כי זה נקרא לאהוב באמת!
לפעמים אנו עושים דברים ועוזרים ונותנים, אבל הכל עם נגיעה אישית, מה אני מרוויח מזה, מה יוצא לי מזה. כמה הנאה יכולה להגיע לי ע''י אותו דבר. ולא חושבים מה השני זקוק באמת, מה מציק לו, מה הוא צריך, מה חשוב לו באמת.
אם נשים לב יותר, ונשקיע יותר באהבה, נשקיע יותר בזוגיות שלנו. למען השני, נראה כמה האהבה תפרח, כמה ה"שלום בית" שלנו ייראה אחרת.

וכן בעניין בין אדם לחבירו, אדם חושב שאוהב את חבירו אבל אם יתבונן יראה שלפעמים אוהב בעצם את עצמו יותר ממה שאוהב את חבירו. הוא חבר שלו כי יש לו אינטרס אישי בכך, הוא נהנה ממנו מדברים מסויימים, ולפתע כשחבירו עושה משהו שלא נראה לו טוב, או מדבר עליו, וכו'. פתאום מתחילים לריב, ולא מדברים אחד עם השני. מדוע? כי אהבה שתלויה בדבר אינה מתקיימת. עכשיו כבר זה לא חבר, למה? הרי לפני שבוע הייתם חברים טובים? אלא החברות הייתה למטרה מסויימת, ולא אהבה אמיתית.
לכן רק תלמידי חכמים נקראים בלשון הגמרא "חברים". ולמה?
מסביר המהרש''א (ב''ב עה.) שכל חברותם נאמנה לשם שמיים!
כשאנחנו נתחיל להשקיע באמת ולהעניק אחד לשני, בלי שום תנאים ובלי שום אינטרסים אישיים, נראה איך הזוגויות שלנו משתנה לטובה, ואיך הקשר שלנו עם הסביבה, הכל ייראה אחרת.
וזה מה שאומרים חז''ל -אמר הקב''ה -מה אני מבקש! שתהיו אוהבים זה לזה, ותהיו מכבדים זה את זה .
צריכים אנו להתחזק במידות של בין אדם לחבירו, כדי להרבות אהבת רעים ונשקיע בנתינה אחד לשני שהיא הדבר היחיד שמוליד אהבה.

ה' יזכינו! שבת שלום ומבורך!

קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=1415