מועדי ישראל

והגדת לבנך – חינוך הילדים

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, רשע תם, ושאינו יודע לשאול. ולכאורה מדוע הבנים כתובים בסדר הזה? וכי התם יותר גרוע מהרשע? מדוע התורה כ״כ מחשיבה את העניין של חינוך הילדים? כל מהות הפסח -והגדת לבנך. ולמען תספר.. באזני בנך..

והגדת לבנך - חינוך הילדים
ראינו בהגדה של פסח-כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם אחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

כל מהות הפסח זה חינוך הילדים, כמו שהתורה אומרת "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך וכו'" שלא רק צריך לספר לילדים אלא גם לנכדים וכל הדורות הבאים.
והנה בתורה כתוב –והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"
ולכאורה יש להקשות, שהרי תחילת הפסוק "והגדת לבנך" מדבר במי שאינו יודע לשאול שאנו פותחים ועונים לו "את פתח לו" ואילו סוף הפסוק מדבר בתשובה שאנו עונים לרשע "בעבור זה עשה ה' לי" כמו שכתב רש''י "לי ולא לו" לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר וכו'.
וא''כ יש לתמוה, מדוע התורה פותחת במי שאינו יודע לשאול, ומשיבה לו את התשובה של הבן הרשע? מה הוא אשם בכך שאינו יודע לשאול וכי משום כך הוא צריך לקבל את תשובת הרשע?
אלא מבארים המפרשים- שהתורה באה לרמוז לנו משהו כאן, שצריך האדם לחזק ולחנך את בניו שידעו לשאול ולהבין במצוות התורה, כי מי שאינו יודע לשאול ולהבין עלול בסופו של דבר להיות רשע. כי לא מבין למה עושים, ומדוע מקיימים מצוות. ולכן לא יאמר האדם, מה איכפת לי אם הבן שלי יודע לשאול , או אם הוא מבין. העיקר שיהיה מלומד בחכמות של העולם. לכן התורה באה ומדגישה לאדם שיזהר, כי אם לא ילמד אותו, ויסביר לו. עלול הוא לההתדרד עד שיגיע לדרגת הבן הרשע.

לכאורה לא מובן למה מנה את כל הבנים בסדר הזה?
אלא שמעתי ממו''ר חמי הרה''ג משה חפוטא שליט''א-שהבנים האלו, כולם מדובר באותו אחד. שהוא בהתחלה, אינו יודע לשאול-לא מבין כלום. שצריך לבא ולהסביר לו, ולהראות לו מה עושים. ומה המצוות. ואח''כ הוא תם כל זמן הילדות שלא מבין הרבה, אבל לפחות שואל כדי לדעת עוד. ומקיים מה שאומרים לו. ואחרי שהוא גודל ונהיה אחרי בר מצווה, הוא נהיה רשע, שכופר בהכל, ולא מעניין אותו כלום. שזה גיל הטיפש עשרה. ואח''כ שמתיישבת דעתו, הוא חוזר ללמד, ולדעת. ונהיה חכם. שעכשיו מקיים הכל מתוך הבנה.
ומה שהתורה התכוונה "והגדת לבנך" זה לילד שאינו יודע לשאול. שחייבים ללמד אותו, ולהסביר לו פנים.
וזה כל העניין של ההתבטלות, שאדם רוצה להקשיב. וללמד. ולהבין. לא שואל סתם. לא מבטל את מה שאומרים לו. הוא שואל כדי לדעת. הוא מכבד את מי שמסביר לו. יש לו כבוד לרב, לתלמידי חכמים.

"אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד..." - למה החזרה על המילה "אחד"?
האבא צריך להתייחס לכל בן בפני עצמו, אך גם לזכור שכולם בניו ולא להפלות ביניהם. "אחד" בגימטריה 13, וארבעה "אחד" עולים ל"בן" (52). גם "אליהו" בגמטריה 52 ואליו אנו מחכים בלילה זה שיבוא וישיב "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. "
מה המכנה המשותף בין ארבעת הבנים?
תשובה: כולם נוכחים ליד שולחן הסדר ועצם הנוכחות שלהם מבטאת ענין כלשהו והתייחסות. לצערנו, היום אנו מונים לעתים קרובות גם בן חמישי, מי שמבחינתו פסח הוא מילה חסרת משמעות וליל הסדר הוא לגביו אירוע לא מוכר. עלינו להגיע במסירות ובחום גם לבנים אלה, זמן רב לפני פסח ולעשות כל מאמץ לגרום להם להיות נוכחים בשולחן הסדר.
למה המילה "אחד" חוזרת לפני כל בן מארבעת הבנים?
תשובה: בדרך כלל, המינוח "אחד" מבטא את אחדות ה'. ההגדה מלמדת, אם כן, שלכל יהודי, ללא הבדל מה הוא אומר בגלוי על ה' ועל התורה, יש ניצוץ של "אחד" וה' נמצא בתוכו. לכן, ראוי וחובה להשקיע בו זמן ולקרב אותו לה'.
פירוש נוסף: בכיתה אחת היה תלמיד מאוד קשה. המורה הרגיש שכבר באו מים עד נפש והוא לא ידע מה לעשות. הוא נכנס למשרדו של המנהל ואמר לו: "אתה מוכרח לקחת את הילד הזה מהכיתה שלי מיד, ואני לא יכול להתעסק אתו יותר". לאחר שהמנהל ביקש מהמורה לשבת ולהירגע, הוא אמר למורה: "אתה לא מבין שאם הילד הזה יוצא מהכיתה שלך אתה מאבד את המשרה שלך?" המורה שהיה די מופתע שאל: "למה? הרי יש בכיתה עוד חמישה-עשר תלמידים מלבדו? על כך הגיב המנהל: "כוונתי היתה שעליך להתייחס אל התלמיד הזה כאילו היה הילד היחיד בכתה. האם גם במקרה שהרחקתו של הילד מבית הספר תגרום לסיום עבודתך בבית הספר בעקבות מחסור בתלמידים, עדיין תרצה לשלוח אותו הביתה?" המורה חשב שוב והחליט לתת לילד הזדמנות נוספת.
ברוח זו, ההגדה מלמדת הורים ומחנכים להתייחס אל כל ילד כאילו היה "אחד" – הילד היחיד. תשומת הלב המלאה והיחס המיוחד שניתנים בדרך כלל לבן יחיד, זה משהו שכל ילד זכאי לקבל ובכוחה לחולל נפלאות..
אחד חכם ואחד רשע
שאלה: א) מדוע נקבע מקומו של החכם ליד הרשע? ב) למה נאמר "ואחד" עם וא"ו מחברת?
תשובה: הגמרא (סנהדרין מד, א) אומרת "ישראל אף על פי שחטא, ישראל". גם יהודי שחטא הוא יהודי. זאת, מפני הניצוץ האלוקי שמצוי בתוך ההוויה הפנימית של כל יהודי. יש מי שאצלם הניצוץ גלוי ויש מי שאצלם הוא מכוסה, אבל בכל מצב הוא קיים. הצבת החכם ליד הרשע היא מסר לחכם לעשות כל שביכולתו כדי להביא לגילוי אותו ניצוץ שקיים ברשע אך הוא מכוסה.
ותוספת הוא"ו מלמדת שעל החכם לעודד את הרשע להיות "מחובר" אליו. מאידך, עליו להיזהר שהחיבור הזה ייצור הזדמנות מבחינתו להשפיע על הרשע ולא חס-ושלום בכיוון השני.
פירוש נוסף: בהצבת החכם ליד הרשע יש מסר מעודד לרשע. הכוונה היא להורות לו שגם הוא יכול להיות חכם.
בד בבד, זו גם מילה של אזהרה לחכם, לא להיות גאה מדי בהישגים שלו, כיוון שקיים מרחק קטן בלבד בינו ובין אחיו. ואם הוא לא ימשיך להתקדם בתורה ויהדות, הוא עלול 'להחליק' אחורה חס-ושלום וההבדל הזה עלול להיעלם. .

"חכם מה הוא אומר: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם"
ואמרת אליו –אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
ולכאורה צריך להבין מה התשובה שאנו עושים לחכם? מה השייכות למה שהוא שאל?
אלא ראיתי שמסבירים- שהחכם אינו רוצה לקבל תשובה על השאלות הללו, אלא הוא בא בטענה מה העדות וכו' אשר ציווה אתכם. והוא מדגיש "אתכם" כלומר מדוע אתם מדקדקים כ''כ במצווה זו על כל פרטיה, כאילו זה נוגע לכם, הרי זה היה שייך לאבותיכם והם כבר מתו, ומה כל הרעש שאתם עושים על דבר שעבר ובטל כבר? ומה המקום לכל המצוות הללו ?
ולכן אנו עונים לו –אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שאסור לנו לאכול אחרי הפסח שום דבר. כדי שטעם הפסח ימשך בפינו כל הלילה, והטעם הוא משום שעיקר הפסח זה ההמשך, וזוהי גדולתו של עם ישראל שיודע להמשיך טעם הפסח כל הלילה, שיודע להמשיך את מסורת אבותיו " כל הלילה" שזה רמז לגלות שדומה ללילה. ולכן אנחנו ממשיכים ומדקדקים במצוות, עד שנזכה לגאולה, כדי לא לשכוח מאיפה הגענו ומאיפה הגיעו אבותינו.
יש מהמפרשים שהסבירו את העניין בדרך רמז –אודות הארבעה בנים שהם : חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.
אם האבא הוא "חכם" דהיינו שהוא מתחכם יותר מדאי ורוצה לרשום את בנו בבית ספר שהוא רחוק מהתורה ומצוות, כדי שבנו יהיה מלומד ויידע גם מענייני העולם הזה, אזי הבא אחריו בתור הוא "רשע" שבסוף הוא יראה שהבן שלו יהיה רשע, כיון שלא חונך בדרך התורה. והבא אחריו בתור הוא "תם" כלומר שנכדו של אותו "חכם" יהיה תם, כיון שכאשר הוא נמצא אצל אביו הוא רואה שמחללים שבת, ואילו כאשר מבקר אצל הסבא "החכם" הוא רואה ששומרים שבת, ולכן הוא מתבלבל ונעשה תם, כיון שאינו יודע להחליט מי צודק. והבא אחריו בתור הוא "שאינו יודע לשאול" כלומר שבנו של ה"תם" כבר לא שואל שאלות (כמו התם –מדוע אצל אבא כך ואצל סבא אחרת כי גם אצל אביו התם וגם אצל סבו ה"רשע" לא שמרו שבת, ואילו את סבו ה"חכם" הוא לא ראה). ולכן הבן שאינו יודע לשאול יורד מדחי אל דחי, כיון שלא זכה לראות לא אצל אביו ולא אצל סבו מה היא אוירה יהודית. (בשם ר' שבתאי יודלביץ).
שאלו פעם חסידיו של הרבי מרופשיץ מדוע הרשע הוא לפני התם? וכי התם יותר גרוע ממנו?
אמר להם- הרשע, אמנם הוא עכשיו רשע ולא שומר כלום ,אבל יש עוד סיכוי שיחזור בתשובה ויחזור לתלם, במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. ואילו התם שאינו יודע בכלל שהוא גרוע, אין לו שכל, ואין לו סיכוי שיחזור בתשובה, הוא חושב שהכל בסדר. מה אני עושה כבר, אני יהודי טוב. זה יותר גרוע מכולם .
וכן אנו מוצאים אצל רבקה שהיו הבנים מתרוצצים בקרבה ואמרה א''כ למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה', ואמר לה –שני גויים בבטנך. ולכאורה מה היא נרגעה? הרי עדיין פעם הוא רוצה לצאת לבתי מדרשות, ופעם לבתי עבודה זרה?
אלא אומר ר' שלום שבדרון- שהיא חשבה בהתחלה שיש לה בן אחד, שהוא רוצה גם את העולם הזה, וגם את העולם הבא. גם רוחניות וגם גשמיות. ולכן אמרה " למה זה אנכי". אבל עכשיו שאמר לה שיש לה שני בנים –אחד צדיק ואחד רשע, היא אמרה –עדיף לי אחד צריך ואחד רשע מאשר אחד שהוא באמצע. שהוא לא פה ולא שם. שממנו אין סיכוי שיצא משהו.
ולכן כשאנו באים לחנך את ילדינו צריך שיהיה קו ברור להורים, שיהיו עם דרך אחת שאיתה ילכו עד הסוף. אם הילדים רואים שההורים בעצמם, פעם שומרים, ופעם מקילים, אז הילדים יוצאים מבולבלים. מצד אחד הילד רואה שהאבא עושה קידוש והאימא מדליקה נרות, ומצד שני נוסעים בשבת לים. אז הוא לא מבין, אם בעצם הם שומרים שבת או לא.
כשילד רואה שההורים מקפידים על מצוות התורה, ומנסים כמה שיותר לשמור על מה שיכולים, והוא רואה מה חשוב להם. אז ממילא זה משפיע גם עליו שהוא ישמור בעתיד על אותה דרך. כמו שאנו רואים, שאין הורים היום שלא עושים ברית מילה לילד שלהם, וככה זה דורות ע''ג דורות, ואין אף אחד שיש לו ספק אם לעשות כן או לא. כי כך ראו אצל ההורים לאורך כל הדורות שמסרו נפש בשביל המצווה הזאת.
ואילו שאר הדברים שלא כ''כ מקפידים, תפילין, שבת, כשרות. אז ממילא גם הילדים לא שומרים. כי הכל תלוי בדוגמא האישית של ההורים.
מסופר על איזה אבא אחד שהוא ראה את הילד שלו מדבר באמצע התפילה, ונזף בו. בא אליו אח'כ חבירו ואמר לו –מדוע צעקת על הבן שלך שהוא דיבר בתפילה, הרי זה מה שהוא רואה שאתה עושה. וממילא אתה לא יכול לדרוש ממנו יותר ממה שאתה עושה.
וכך מסופר על איזה ילד אחד שלמד בבית הספר חשבון, ובא המפקח לבחון את התלמידים, וניגש לאיזה תלמיד ושאל אותו –כמה זה 2 ועוד 2? אמר לו 5. אמר לו –תחשוב טוב לפני שאתה עונה. שוב פעם ענה לו את אותה תשובה. אמר לו המפקח- טוב כנראה אתה לא מכיר את התרגילי חשבון כמו שצריך. אמר לו הילד- כנראה אתה לא מכיר את אבא שלי.
זה מה שהילד גדל וראה בבית, וזה מה שלימדו אותו. וממילא אי אפשר לבא אליו בטענות.
וכן אנו אומרים כל יום, "ושננתם לבניך ודיברת בם" ולכאורה מדוע הם סמוכים?
אלא כשאבא מגיע ללמד את הילד שלו, ומסביר לו מה החשיבות של הלימוד, אבל הוא בעצמו לא לומד, וכל היום עסוק בדברים אחרים, זה לא יעזור לבן שלו. והוא יראה שהבן שלו לא ישאר בלימוד הרבה זמן. כי אם הוא רוצה באמת ללמד אותו מה החשיבות של הלימוד, ושל התורה הקדושה. זה רק אם הוא בעצמו ישב וילמד. וזה מה שכתוב, ושננתם לבניך, ודיברת בם. שקודם כל אתה "תדבר בם" ואח''כ "ושננתם לבניך".
ולכן כשהורים רוצים לחנך את הילדים שלהם צריכים להראות להם דוגמא אישית, ולא רק זה אלא צריך שיהיה להם קו ברור בחינוך. על מה הם מקפידים, מה הם שומרים, מה הדברים החשובים שיש ביהדות. אבל אם כל אחד מושך לכיון אחר, הילדים לא יודעים מי צודק, ונוצר בילבול.
וזה מה שאנו רואים לגבי "בן סורר ומורה" שהתורה אומרת "איננו שומע בקול אביו ובקול אימו" –מה הכוונה?
אלא מסבירים- שאם ה"קול" של אביו אינו כמו ה"קול" של "אימו" שכל אחד מושך לכיון אחר. אז "ויסרו אותו ולא ישמע אליהם" . כי אם אין דרך ברורה בבית. אזי החינוך של הילדים לא יצליח.
ה׳ יזכינו!!

קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=891