חיזוק ואמונה · פרשת וישלח · 28 בנובמבר 2026

יש לי הרבה או יש לי הכול: שתי דרכים להסתכל על מה שיש

מה לומד הרב מהשיחה המוזרה בין יעקב לעשיו, ומה הקו שיעקב סירב לעבור

יש לי הרבה או יש לי הכול: שתי דרכים להסתכל על מה שיש

אחרי שמונים ושתיים שנה עשיו מגיע עם ארבע מאות איש, ויעקב מתפלל, שולח מתנה ומתכונן. הרב מסביר שההבדל בין \"יש לי רב\" של עשיו ל\"יש לי כל\" של יעקב הוא ההבדל בין מי שתמיד רוצה עוד לבין מי שחי באמונה ובתודה. ובסוף, מה שיעקב לא מוכן לוותר עליו הוא החינוך של הילדים.

איך מתכוננים לפגישה שמפחידה אותנו? ואיך אפשר לדעת אם אנחנו חיים מתוך "יש לי הרבה" או מתוך "יש לי הכול"?

הקושי

הרב מתאר את התמונה: עשיו מחכה ליעקב שנים רבות, ועכשיו הוא מגיע עם ארבע מאות איש. יעקב, לדבריו, לא פוחד ממלחמה. הוא נערך בשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה.

הרב שואל ממה בעצם הוא פוחד, והרי יש לו משפחה גדולה, עבדים וצאן רב. ההסבר שהוא מציע: לפעמים הקב"ה נותן לאדם כל כך הרבה, שהאדם מרגיש שהזכויות שלו התמעטו. ולכן יעקב אומר "קטונתי מכל החסדים".

אבל אז מגיעה הפגישה עצמה, והרב שואל: מה בעצם קורה כאן? עשיו שואל "מי אלה לך?" ויעקב עונה "הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך". עשיו אומר "יש לי רב", ויעקב מתעקש שייקח את המתנה. אחר כך עשיו מציע ללכת יחד, ויעקב, שביקש למצוא חן בעיניו, דווקא מסרב. הרב אומר שהשיחה הזאת לא מובנת בלי להבין מה עומד מאחוריה.

תפילה שמתחילה בתודה

לפני הפגישה יעקב מתפלל, והרב מצביע על הסדר. הוא לא פותח בבקשה. הוא פותח בתודה: "במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשתי מחנות". יצאתי עם מקל, בלי כלום, ותראה כמה יש לי היום.

מכאן הרב לומד יסוד לחיים: גם כשאדם מבקש עזרה מהקב"ה, קודם כל הוא מודה על העבר. ובאותה תפילה יעקב נשען על ההבטחה שקיבל, "היטב איטיב עמך", כלומר הוא מבקש מתוך בטחון ולא רק מתוך פחד.

שני סוגי אנשים

עשיו אומר "יש לי רב", ויעקב עונה "יש לי כל". הרב שואל מה ההבדל, ומסביר שיש שני סוגי אנשים.

הראשון חוזר הביתה עצבני, כי לשכן יש עוד קצת יותר. גם כשיש לו כבר הרבה, הוא רוצה עוד ועוד, כי הוא מרגיש שהכול מגיע לו. השני מסתפק במה שיש לו. הוא חי באמונה שמה שהקב"ה נתן לו הוא מה שטוב בשבילו, ומה שלא נתן, כרגע לא טוב לו.

הרב מזכיר את דברי חז"ל: איזהו עשיר, השמח בחלקו. ומוסיף שאין שום דבר מובן מאליו: לא ילדים, לא נישואין, לא בית ולא פרנסה. לדבריו, מי שלא מעריך את מה שיש לו, הקב"ה לוקח את זה ונותן למישהו אחר.

והרב מסביר למה יעקב התעקש על המתנה: אדם נותן מתנה למי שהוא מכבד גם כשהלה לא צריך אותה, כמו שאנחנו מביאים מתנה כשעולים לרגל. כך יעקב רצה לתת, גם אחרי ש"יש לי רב".

באור הזה הרב מסביר גם את התשובה "הילדים אשר חנן אלוקים": הכול ניתן לי מלמעלה, ואין לי שום דבר משלי.

הקו האדום

עשיו מציע: בוא נלך יחד, תכירו את האנשים שלי. הרב מסביר שזו הייתה הזמנה להתערבב, להכיר את התרבות שלו, ללכת לקולנוע, להיות "קצת מודרניים". יעקב עונה שהילדים רכים, והולך לדרכו.

הרב מדגיש מה שיעקב אומר בכך: הייתי מוכן להילחם, לתת כסף, לוותר על הרבה. אבל על החינוך של הילדים אני לא מוותר. הוא מזכיר שהתורה לא מספרת סיפורים, אלא מלמדת אותנו איך לחנך: מה הילדים רואים, מה הם לא רואים, ומה נכנס לבית. הוא מדבר על מכשירים ואתרים, ועל חסימות ובקרת הורים, ואומר שהורה שלא שומר על החינוך של ילדיו, קשה לו.

חיבור לחיים

אפשר ליישם את זה בשלושה צעדים קטנים:

  • להתחיל בתודה: לפני בקשה, תפילה או שיחה קשה, לכתוב שלושה דברים שכבר קיבלתי.
  • לבדוק את המשפט הפנימי: האם אני אומר לעצמי "יש לי הרבה, אבל רוצה עוד", או "יש לי מה שצריך"?
  • לקבוע קו אדום אחד: להחליט מה אני לא מוותר עליו בחינוך של הילדים, ומה נכנס לבית.

שאלות להתבוננות בשבת

  1. כשאני מבקש משהו, האם אני מתחיל בבקשה או בתודה על מה שכבר יש?
  2. באילו תחומים אני אומר "יש לי הרבה" ובכל זאת מרגיש שחסר לי?
  3. מהו הדבר האחד שאני לא מוכן לוותר עליו בחינוך הילדים, ואיך אני שומר עליו בפועל?

שבת שלום.

מאמרים נוספים על הפרשה

חיזוק ואמונה · פרשת וישלח

למה יעקב פחד מעשיו אם ה' הבטיח לשמור עליו?

יעקב מקבל הבטחה מה' ויש לו עושר רב, ובכל זאת הוא מפחד מעשיו ומתכונן בשלוש דרכים. הרב מסביר שהפחד לא נבע מחוסר אמונה, אלא מחשש שמא נפגמו זכויותיו, ומה אפשר ללמוד מזה כשאנחנו מתכוננים לפגישה טעונה.

לקריאת המאמר
חידוש על הפרשה · פרשת וישלח

למה פגע שרו של עשיו דווקא ברגל של יעקב?

בלילה שלפני הפגישה עם עשיו נאבק יעקב עם שרו של עשיו עד עלות השחר. הרב מסביר שהמלאך רצה להחליש את כוח התורה, ושהמכה ברגל רומזת על מי שתומך בה. מכאן הוא מגיע לשאלה מה הילדים רואים אצלנו שחשוב באמת.

לקריאת המאמר

שיעורים לפרשת וישלח