קואוצ'ינג וכלים מעשיים · פרשת מקץ · 12 בדצמבר 2026
איך מגרשים חושך מהחיים? לא בבת אחת, נר אחד בכל יום
שבת סמוכה לחנוכה: מה אפשר ללמוד מהדלקת הנרות על שינוי שנשאר

הרב שואל למה מדליקים בחנוכה נר אחד בכל יום ולא את כולם בבת אחת. הוא מסביר שחושך לא מגרשים במקל אלא בתוספת אור, ושרק שינוי קטן ועקבי נשאר. מכאן הוא לומד כלי מעשי: מעשה חיובי אחד ביום, ולעמוד מולו.
כולנו רוצים לשפר משהו: את הפרנסה, את השלום בבית, את מצב הרוח. ולרוב מחליטים "מהיום הכול משתנה", ובשבוע השני חוזרים לשגרה. למה זה קורה? ומה חנוכה מלמד על זה?
הקושי
הרב פותח בשאלה ששואלים אותו הרבה: איך אפשר לראות אור בכל מצב? לאנשים יש קשיים בפרנסה, בבית ובחיים, והם אומרים שקל לדבר על אור אבל קשה ליישם.
הוא מוסיף שאלה על חנוכה. אם החג הוא מעל הטבע, ומספר שמונה מסמל את מה שמעל הטבע, למה לא מדליקים את כל הנרות בבת אחת? הוא מזכיר שבית שמאי אכן אומרים להתחיל משמונה ולרדת. אבל ההלכה כבית הלל: כל יום מוסיפים עוד נר.
הרעיון: חושך לא מגרשים במקל
הרב מביא את דברי חכמים: חושך לא מגרשים במקלות, אלא באור. "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש". לא צריך הרבה, צריך אור קטן, אבל עקבי.
למה לא בבת אחת? כי אדם שמקבל הרבה אור בפעם אחת אין לו כלים להכיל אותו. הרב נותן דוגמה: אם יודיעו לך עכשיו שזכית בלוטו, קשה להכיל את זה. כך גם שינוי קיצוני. מי שמשתנה פתאום, בדרך כלל לא מחזיק מעמד. זה בא בבום והולך בבום.
מי שמוסיף כל יום עוד מעשה חיובי, עוד מחשבה חיובית, פתאום יש לו מנורה שלמה. והרב אומר ש"חושך הוא לא מציאות". זו פשוט הנקודה שבה אין אור.
הרב מוסיף שגם האור צריך להיות במידה. לא יותר מדי, אלא כל יום קצת, כדי שהנרות לא ייפלו זה על זה ויעשו שריפה. ואם קורה משהו בבית, כמו צעקה, אפשר מיד לבקש סליחה ולחזור למצב הנורמלי.
לא להדליק ולברוח
הרב מצביע על הלכה בחנוכה: אחרי שמדליקים צריך להישאר מול הנרות. הוא אומר שכך גם בחיים. לפעמים אדם אומר משהו חיובי לאשתו או לילדים, ובורח, "יאללה, ננסה". זה לא מספיק. צריך לעמוד שם, להיות נוכח, לראות שזה באמת נדלק.
הפתילה היא המשמעות
הרב מסביר שנר צריך פתילה, והפתילה היא המשמעות החיובית שאנחנו נותנים למה שקורה לנו. הוא מציע כלי: לקחת אירוע שקשה לסלוח עליו, ולהסתכל עליו מהצד, כאילו אדם שלישי. ואחר כך לשאול איך ה' רצה שזה יהיה לטובתי, ואיזה כלים למדתי משם.
הוא מזכיר ש"כאב הוא חלק מהחיים, אבל סבל הוא בחירה". ומי שחושב שדבר לא הלך, יכול לשאול מה הוא למד ממנו, ולדון לכף זכות.
מי שמחפש, מוצא
הרב מזכיר את פך השמן. לפי ההלכה אפשר היה להדליק גם בשמן שאינו טהור, ובכל זאת הם חיפשו, וחיפשו, ולא התייאשו. מכאן הוא לומד שמה שאדם ממוקד בו, הוא מוצא. אם אני מחפש איך לשפר את הפרנסה או את הבית, אני אמצא דרך. אם אני רק מסתכל על מה שחסר, לא אראה אור, גם אם הוא שם.
חיבור לחיים
שלושה צעדים קטנים לשבוע הקרוב:
- נר אחד היום: לבחור תחום אחד, ולעשות בו היום מעשה חיובי אחד קטן. למחרת, עוד אחד.
- לעמוד מול הנר: אחרי שעשיתי, לעצור דקה ולהרגיש שזה אמיתי, ולא לברוח הלאה.
- להדליק שוב: אם נפלתי, לא נורא. הרב אומר: גם אם נכבה האור, מדליקים שוב.
הרב מסכם שחנוכה הוא לא רק שמונה ימים, אלא כלי לכל השנה: כל יום להוסיף קצת, ובסוף נעשה אור גדול.
שאלות להתבוננות בשבת
- באיזה תחום ניסיתי לשנות הכול בבת אחת, ולמה זה לא החזיק?
- מהו הנר הקטן שאני יכול להדליק מחר בבוקר?
- איזה אירוע קשה אני מוכן להסתכל עליו מהצד, ולשאול מה למדתי ממנו?
שבת שלום.






