פרשת תרומה -מעלת הצדקה!!
למה נסמכה פרשת תרומה לפרשת משפטים? למה הקב"ה ביקש שיביאו תרומה? סיפורים מאלפים!!
מה המעלה של נתינת צדקה? מה שאדם נותן לצדקה הוא בעצם לוקח. הוא מפקיד בחשבון בנק שלו.
מ
פרשת תרומה -מעלת הצדקה!!
ידועה השאלה המפורסמת, מדוע כתוב- ויקחו לי תרומה, היה צריך להיות כתוב "ויתנו לי" תרומה.
אלא מיישבים שהביאור הוא -שאדם שנותן תרומה, הוא חושב שהוא נותן אבל בעצם הוא לוקח. כי כל מה שאדם נותן לצדקה זה בעצם דבר שחוזר אליו, לחשבון האישי שלו.
וכדאיתא בב''ב (יא.) מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו . אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. שהראה להם שכל מה שהוא נתן לצדקה זה בעצם בשביל עצמו.
וזה כמו שאומר הגאון מוילנא-שכתוב בפסוק (כי תישא) ונתנו. שזה אותיות שנקראות ישר והפוך-כדי לומר לך שמה שאדם נותן לצדקה, זה חוזר אליו.
וזה כמו שאדם שהולך לבנק להפקיד 1000 דולר, ובא לפקיד ואמר לו-למה אתה לא אומר לי "תודה רבה"? אמר לו-למה שאני יגיד לך תודה. הרי הפקדת לעצמך. לא הפקדת לי.
וכך אותו דבר אדם שנותן צדקה, הוא בעצם נותן לעצמו.
וכך מסופר על דון יצחק אברבנאל, שהיה שר האוצר אצל המלך, והיה מאוד חשוב בממלכה. וכל השרים שם מאוד קינאו בו והלשינו עליו למלך, ואמרו לו שהוא מעלים הרבה כספים ויש לו הרבה כסף שהמלך לא יודע מזה. עד שעשו לו משפט והחליטו שהוא צריך לתת למלך פירוט של כל הנכסים שלו. מה עשה? הוציא את הפנקס האישי שלו שבו היה כותב כמה כסף הביא לעניים, ולצדקות. ועשה חשבון שזה יוצא 100 אלף דינרים. באו למלך ואמרו לו-אתה רואה שהוא משקר. הרי רק הבית שלו שווה פי שלש מזה. ועוד הרבה נכסים כאלו. המלך הזמין אותו אליו-ושאל אותו למה שיקרת? אמר לו-ח''ו המלך, לא שיקרתי חלילה, כתבתי לך בדיוק את הנכסים האמיתיים שלי, שאף אחד לא יכול לקחת אותם ממני. זה כל הצדקות שעשיתי בחיי. אמנם יש לי עוד נכסים אבל הם לא שלי, אלא רק ברשותי.
ומכאן רואים שאדם שנותן צדקות, הוא מפקיד את זה בחשבון שלו. שזה הכסף שנשאר איתו לנצח. וכמו שכתוב- והלך לפניך צדקך.
ולכן אמר להם- ויקחו לי תרומה. שבעצם הם לוקחים לעצמם.
דבר נוסף אפשר להסביר-שהרי הקב''ה מלא כל הארץ כבודו, כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וממילא אדם שיש לו כסף הוא לא נותן מעצמו אלא הוא לוקח ממה ששייך לקב''ה.
מלווה ה' חונן דל-מי שחונן את הדלים. שנותן להם כסף, אז בעצם מלווה לקב''ה. והוא יקבל את זה בחזרה.
ומעלת הצדקה ידועה היא עד כדי כך שחז''ל אומרים- צדקה תציל ממוות. ומספרת הגמ' בשבת (קנו: ) על ביתו של ר' עקיבא, שראו החוזים בכוכבים שהיא צריכה למות באותו לילה של החתונה שלה. ומעשה שהיה, שבאותו לילה של חתונתה, בא אליה עני לבית וביקש צדקה, ולא היה לה מה להביא לו. בסוף הביאה לו את המנה האחרונה שנשארה לה בבית. לפני שהיא הלכה לישון היא הורידה את הסיכה שהייתה לה על הראש, ונעצה את זה בקיר. והלכה לישון. בבוקר היא קמה, וניסתה להוציא שוב את הסיכה שלה, ולפתע היא רואה נחש ערסי גדול מת. מייד היא הבינה שנעשה לה נס, שלא הרג אותה. אמר לה אביה, שזה בזכות הצדקה שנתנה לעני באותו לילה.
וכן אנו רואים לגבי מחצית השקל, שהקב''ה ציווה את עם ישראל להביא, "מחצית" זה מילה שמורכבת מהמילים, חי, ומת. ומה מפריד בינהם, זה הצדקה.
ולמה באמת הצדקה מצילה ממוות? משום שהכסף נקרא "דמים". אם האדם נותן מהדמים האלו, זה בא במקום הדמים שלו עצמו.
וכן שמעתי סיפור מהקהילה במיאמי –ארה''ב. שהיו שני ישראלים שבאו להתפלל שחרית. אחד מהם נתן דולר לצדקה ב"יברך דוד" והשני לא נתן. אחרי שסיימו להתפלל, יצאו עם רכבם ומייד קרה להם תאונה קשה מאוד. אותו אחד שנתן לצדקה הוא ניצל, והשני מת במקום. רואים איך צדקה מצילה ממוות.
ולא עוד, אלא שהצדקה היא סגולה לעשירות. ופרנסה טובה. שהרי מצינו לגבי נתינת מעשרות, בגמ' בתענית (ט.) שהקב''ה אומר-ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים. שזה הדבר היחיד שמותר לנסות את הקב''ה-שלא מצינו דבר זה בשום מקום. ולמה? כי הקב''ה אומר, אם אתה רוצה שאני ייתן לך פרנסה, שאני ישקיע בך, בוא תיהיה שותף איתי ביחד. ואז יהיה לי שווה להשקיע בך.
כמו אדם שבא לבנק, וביקש הלוואה של 50 אלף דולר. מייד אמר לו הפקיד שהמנהל לא מסכים, ובשום פנים ואופן אין לו אפשרות לקבל הלוואה. לפתע אותו אדם רואה את חבירו שנכנס לבנק אחריו, וביקש גם הלוואה. מייד בא אליו המנהל ואישר לו את ההלוואה. מייד זעם אותו אחד, ופנה למנהל ושאל אותו, מדוע לי לא נתת הלוואה? אמר לו-חבר שלך ביקש הלוואה , לעסק שלו שגם אני שותף שלו. ולכן אישרתי לו, כי שווה לי להשקיע בו. משא''כ אתה ביקשת לעצמך. ולכן סירבתי לתת לך.
ממילא רואים, שכשאדם רוצה לקבל שפע ופרנסה מידיו של בורא עולם, צריך להכניס אותו שותף לעסק שלו.
וכן הגמ' אומרת,(גיטין ז.) אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין עליו, יפריש מהם צדקה. משל לשתי רחלות שרצו לעבור את הנהר, אחת מהם הייתה מלאה שיער, והשניה היה לה פחות. מי תצליח לעבור? זאת שגזזו לה את השערות. וכן אותו דבר כשאדם מפריש צדקה אפילו שקשה לו, ואין לו ממה לתת. יראה שהקב''ה יחזיר לו בחזרה.
ולכן כמה חשיבות יש לנתינת הצדקה, שאין למעלה הימינה.
שאדם יבא לשמיים ויגידו לו, תראה כמה ישיבות בנית, כמה מקוואות, כמה תלמודי תורה, והוא יאמר –אין לי מושג על מה אתם מדברים. איך זה קשור אלי? אומרים לו-אתה נתת צדקה לישיבה פלונית, אתה החזרת את רב פלוני, ובזכותך הוא פתח את הישיבה הזאת, והבית הכנסת הזה. וכו' –כל הזכויות שלך.
ולכן אדם יחשוב פעמיים, איפה כדאי לו להשקיע, איפה הוא יכול לתמוך ולעזור, ולתת לצורך זיכוי הרבים. או לישיבות, או לעניים.
אבל דבר נוסף וחשוב שצריך לדעת בעניין נתינת צדקה- שאדם שמגיע אלינו לבקש צדקה, חייבים לתת לו משהו. אסור לסרב. אפילו שקל אחד. וכן פוסק השו''ע בהלכות צדקה. ולמה?
כי הקב''ה שלח לך את אותו עני, יותר ממה שעושה הבעל הבית עם העני, העני עושה עם בעל הבית. הוא מזכה אותך במצווה חשובה. ולכן חייבים לתת לו משהו קטן.
וכן מסופר על אליהו הנביא, שהלך פעם עם ר' יהושוע בן לוי . יום אחד הם ביקרו אצל עני . ודפקו לו על הדלת. העני קיבל אותם בשמחה ומאור פנים והגיש להם מייד , משהו קטן לאכול ממה שהיה לו בבית.
לאחר שאכלו, יצאו מביתו. בא אליהו הנביא והרג לו את הבהמה שלו. שאל אותו ר' יהושוע בן לוי, מדוע הרגת לו את הפרה. זה הדבר היחיד שנשאר לו בבית לפרנסה שלו. ? אמר לו –אני יסביר לך, היום בשמיים היה קטרוג גדול על אשתו. והיא הייתה צריכה למות. אבל החליטו בשמיים, שישלחו לאותו עני נסיון של צדקה, לראות אם הוא יעמוד בנסיון הזה. ולכן אנחנו באנו אליו. ובגלל שהוא עמד בנסיון, במקום לקחת את אשתו. הרגתי את הפרה שלו.
ממילא אנו רואים, כמה חשיבות ומעלה גדולה יש למי שנותן צדקה לעניים. ואף פעם אנחנו לא יודעים איזה זכויות יש לנו בזכות הצדקה, וכמה דברים אנחנו ניצלנו בזכותה.
ולכן על כל אחד ואחד להתשדל לתרום ולעזור למי שהוא יכול. ובמיוחד לאנשי ביתו. שהם קודמים לכולם. ומי שמשמח את עם ישראל. אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך.
וכן ראינו בגמ' בחולין-פד: שאדם צריך לתת לאשתו ובניו יותר ממה שיש לו. כי הם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. שואל המהרש''א- איך ייתן להם יותר ממה שיש לו , הרי אין לו? אלא –ילווה כסף וייתן להם. ואם הוא משמח אותם הקב''ה ישמח אותו בחזרה ויחזיר לו כפל כפליים.
קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=1655
נסתפקתי מצד אחד כתוב שמי שחייו נדחקים יכול לפרנס את בניו הגדולים ממעות צדקה ולכאורה הם גם קודמים לשאר עניים דהקרוב קרוב קודם ומצד שני כתוב אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך איך זה מסתדר