פרשת נח -התלהבות בעבודת ה'!
פרשת נח -התלהבות בעבודת ה'!
"ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית"
ולכאורה צריך להבין, מדוע כתוב, ויקח. ולא כתוב ויקחו?
אומר רש''י –אלא משום שנתאמץ שם במצווה יותר מיפת, לכן זכו בניו לטלית של ציצית. ויפת זכה לקבורה לבניו. לעתיד לבא במלחמת גוג ומגוג.
אבל עדיין יש לתמוה? שהרי שניהם הלכו ביחד ועשו את אותו מעשה. ומה ההבדל כ''כ בינהם?
אלא שם הוא קפץ לעשות את המצווה. ואילו יפת רק הלך לעשות את המצווה.
ומשום כך, זכה שם שיהיה לדורי דורות, לעם ישראל מצווה יקרה של ציצית. שיתכסו בציצית כל החיים. ולמה? כמו שהוא דאג שאביו יהיה מכוסה. כך הקב''ה יכסה את בניו לאורך כל הדורות.
ואילו יפת, גם שעשה את המצווה. אבל לא עשה אותה בהתלהבות. ובשמחה. לכן יזכה גם שיכסו את בניו. אבל בקבורה.
רואים מכאן מה כוחה של מצווה בהתלהבות, יכול להיות שאדם עושה ומקיים מצוות כל החיים שלו. ועושה בדיוק כמו שחבר שלו עושה. אבל יש הבדל תהומי ביניהם. הוא עושה כי הוא חייב לעשות, ומרגיש שזה עול בשבילו ועושה כן בלית ברירה. וחבירו עושה כי הוא אוהב לעשות. כי כיף לו לעבוד את בוראו.
משל לשני עבדים, אחד מהם עובד אצל אדונו, וכל מה שאומר לו לעשות הוא עושה. אבל הכל בעצלתיים. בלי חשק. והשני , כל מה שאומר לו אדונו לעשות, הוא רץ מייד ועושה. זה מראה שהוא אוהב את אדונו. ושמח לשרתו מתי שירצה. הוא זוכה ליחס אחר.
וזה מה שאומר הנביא - "ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל"
הקב''ה לא רוצה שנעבוד אותו מתוך עצלות וכובד. הוא לא חפץ בכך שנרגיש יגיעה בעבודת ה'. אלא שנהיה חפצים בכך. שנהיה שמחים ומתלהבים לעשות רצון קוננו.
וכמו המשל הידוע שהביא המגיד מדובנא על הפסוק הזה - לאותו אחד שבא מהספינה עם מזוודה מלאה יהלומים. ואמר לאחד המשרתים לעלות לו אותה לחדר שלו במלון. וכשהגיע למלון, דפק על הדלת. וכולו מתנשף בחוזקה. שאל אותו-מדוע אתה מתנשף כ''כ? אמר לו המשרת-כי המזוודה כ''כ כבידה, והתעייפתי במדרגות. אמר לו-זה לא המזוודה שלי! אמר לו-איך אתה יודע?
אמר לו-כי המזוודה שלי בכלל לא כבידה. היא מאוד קלה לנשיאה. ואם אתה התעייפת זה לא מאותה ששייכת לי.
כך אומר הקב''ה- לא אותי קראת יעקב. כי יגעת בי ישראל. אם אתם מתעייפים בעבודת ה'. לא כך חפצתי. איני חפץ בעבודה כזו. אל תעשו לי טובה. אני רוצה שתעשו זאת בשמחה ובחפץ לב.
איך אדם יגיע לדרגה כזו? לעשות הכל בהתלהבות ובשמחה?
משל לאדם, שיאמרו לו, שמצאו לו עבודה בביתו של שר חשוב מאוד בממשלה. הוא מייד ישמח לקבל את העבודה ולעשות כל מה שיבקשו ממנו. ואם יאמרו לו –שיכולים לסדר לו לעבוד אצל ראש הממשלה בעצמו. עוד יותר ישמח. ואם יגידו לו –שבעוד שבוע הוא יוכל לעבוד אצל נשיא ארה''ב! כולו יתרגש ויתלהב ויקפוץ מתוך שמחה. למה? הרי יהיה עליו לעבוד מאוד קשה ,והרבה אחריות תהיה עליו. אלא –משום שהוא יודע לפני מי הוא עובד. את מי הוא משרת.
כך אותו הדבר - התנא באבות אומר-דע לפני מי אתה עומד. לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה.
אל תהיו כעבדים וכו'. אל תרגיש כמו עבד סתם. אלא תרגיש שאתה עובד לפני מלכו של עולם! כל מה שאתה עושה הוא מעריך, הוא יודע כמה אתה מנסה. כמה אתה משתדל. כמה אתה באמת רוצה. גם אם נפלת, או לא עשית משהו בסדר. הוא יודע כמה רצית לעשות. הוא מחשיב לך את השכר על כך. כי השתדלת. כי רצית באמת לעשות משהו טוב. וכשאדם יחשוב בצורה כזו, יהיה לו חשק לקום בבוקר בשמחה ובהתלהבות . ירגיש מתיקות בתפילה ,ובלימוד תורה. ובכל מצווה ומצווה. ואם נעשה ונקיים את המצוות בהתאמצות יתר-נקבל שכר מושלם.
קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=1385
הייתי שמחה לדעת מה המקור של דבר התורה הנ"ל
הייתי שמחה לדעת מה המקור של דבר התורה הנ"ל