בפרשת השבוע רואים את כל העניין של הקרבנות. ולכאורה לא מובן מדוע אדם שחטא צריך להביא קרבן? איך בדיוק מתכפר לו חטאו בכך? מדוע עשיר צריך להביא קרבן שלם. ואילו עני יכול להביא סולת או שתי תורים בני יונה?
אלא כל מהות הקרבנות זה הקרבת הלב של האדם.
פרשת ויקרא-מהות הקרבנות הקרבת הלב!!
בפרשתינו אנו רואים את כל הקרבנות שהיו צריכים להקריב. והתורה מפרטת את כל הסוגים של החטאים שעליהם צריכים להביא קרבן. מה בעצם ההבנה של הקרבת הקרבנות? מדוע התורה ציוותה שאדם שחטא יביא קרבן ויתכפר לו? ועוד- איך יתכן שאחד יטרח וישלם הרבה כסף ויקנה בהמה טובה רק אז יחשב לו קרבן. והשני- שאין לו אמצעים יכול לצאת ידי חובה ע״י שתי תורים או בני יונה. או אפילו סלת פשוטה? מה ההגיון בזה?
אלא ידוע- שכל המהלך של הקרבנות זה עניין של הקרבה, כמו שכתוב- אדם כי יקריב מכם. זה עניין של מסירות נפש. אדם שחטא והתרחק מבורא עולם בדבר מסויים, כרי לשוב בתשובה הוא בא ומקריב קרבן. אין עניין כ״כ בקרבו עצמו אלא בהכרה שאדם מגיע בבורא עולם, שעכשיו ע״י הקרבן זה גורם לאדם להתקרב, להתחבר שוב. וממש למסור את נפשו מחדש מתוך חרטה אמיתית על מעשיו. וקבלה לעתיד.
וממילא אדם שהוא עשיר צריך לעשות התשתדלות לפי כוחו והאמצעים שלו. ולכן צריך לטרוח ולקנות בהמה כמו שצריך כדי שיוכל להקריבה. ובזה הוא מראה את המסירות נפש שלו, את האיכפתיות שלו ואת הרצון להתקרב ע״י הקרבן. אולם מי שאין לו אמצעים, יכול לעשות את אותו דבר, את אותה מסירות נפש ע״י שיקריב שני תורים, שגם זה בשבילו נחשב הקרבה. וכן העני ביותר שמביא סלת, זה המסירות נפש שיכול לעשות. ומכאן רואים שהקב״ה לא חפץ בדברים גדולים, ה׳ רוצה את הלב של האדם!! את הרצון! את ההשתוקקות שלך!! תראה לו שאתה מתחרט תראה לו שאתה רוצה להתקרב אליו. לא משנה איך, לא משנה באיזה צורה. כל אחד לפי הדרגה שלו. לפי היכולת שלו. אפילו משהו קטן יכול להוציא אדם מאפילה לאורה. משהו שבאמת ישנה אותו. קבלה הכי קטנה, היא בעצם מעשה גדול.
אנשים חושבים, אם אני לא שומר שבת, לא שומר כשרות, לא מתלבשת בצניעות. אז ממילא לא איכפת לו ממני. ממילא אני מאוס לפניו יתברך. אבל זו טעות!!! בורא עולם מחכה לך כל יום!! בורא עולם משאיר אותנו בחיים כי נותן לנו כל יום הזדמנות להתקרב מחדש , לנסות להתחבר שוב. אפילו משהו קטן, תראה לו שאתה מנסה, תראה לו שאתה משתדל. זה מה שה׳ רוצה מאיתנו!! כמו שכתוב קחו עימכם דברים ושובו אל ה׳- אפילו דברים קטנים יכולים להשפיע הרבה. בא ניקח את עצמינו לידיים, נראה לבורא עולם, אנחנו הילדים שלך. רוצים להתקרב אליך. תן לנו את הכח לשנות, לעמוד בנסיונות. בורא עולם אומר לנו- פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.
אם נעשה צעד אחד, משהו קטן- אז נראה איזה עולמות ה׳ פותח לנו.. ונותן לנו הכל.
וזה מה שאומרת הגמ'(סנהדרין קה:)-רחמנא ליבא בעי. הקב''ה רוצה את הלב של האדם. אדם יכול לעשות הרבה דברים, אבל לא שווים כלום כי לא חושב על כלום. אין שום משמעות במה שעושה, הוא יכול ללמד, להניח תפילין, להתפלל. אבל רוצה כבר לסיים. אין לו כח. הוא לא חושב על מה שהוא עושה. אין פה את הלב!! ויש אדם שלא יודע להתפלל כ''כ טוב. בקושי יודע לקרוא. אבל הלב שלו שותת. כל כולו לבורא עולם.
וזה כל העניין של הקרבנות-להראות את ההכנעה, את השברון לבב. במעשה שאדם עשה.
וזה מה שהביא המגיד מדובנא משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו הרבה יהלומים ואבנים טובות, והיה שולח כל מיני שליחים בעולם שיעשו מסחר באותם יהלומים. והנה יום אחד הוא שומע, ששני אנשים שהוא שלח, לא שמרו היטב על היהלומים ובאו גנבים ופרצו את החדר שהיו שם, וגנבו משם הכל. והנזק מוערך שווי של כמה מליוני דולרים. הם לא ידעו את נפשם מרוב בושה. הם באו למלך וביקשו סליחה. אמר להם-לא יעזור שום דבר, אתם תצטרכו לשלם על הנזק שעשיתם.
באו למחרת ואמרו לו-אדוננו המלך, אנחנו מאוד רוצים לשלם אבל אין לנו שום אמצעים לשלם כזה סכום גדול. אנא רחם עלינו. אולי נוכל להחזיר 10 אלף דולר כל אחד. המלך אמר להם-בסדר אני מסכים. אחרי כמה ימים הם ראו שגם זה מאוד קשה להם, אמרו לו-אולי נשלם 500 דולר כל חודש. אמר להם בסדר. וכך הם שילמו כל אחד את הסכום הזה כל חודש. אחרי כמה חודשים מגיע אחד מהם למלך עם חיוך ואומר לו-אתה יודע מה, החודש הזה היה לי הצלחה בעסקים אני יכול לשלם 600 דולר. וכך זה יוריד לי מהחשבון. והיה שמח. בא אליו השני-ואמר לו , אני ממש מצטער אבל היה לי הרבה הוצאות החודש, אני יכול לשלם רק 400 דולר. חודש הבא אני ישלים את החסר.
ראו אנשי הבית שהמלך שמח לקבל את הכסף מהשני יותר מהראשון. שאלו אותו –למה...?
אמר להם-הרי כולכם יודעים שאת הנזק שהם גרמו לי לא יוכלו להחזיר לעולם, כל מה שאני רוצה שהם ישלמו כל חודש, זה כדי שיפנימו ויבינו את גודל האחריות שרובצת עליהם, וזה יבינו רק ע''י שישלמו כל חודש את הסכום הזה. ואז יום אחד אני יוכל להחזיר אותם לעסק של היהלומים. אותו השני שהגיע עם פנים נפולות הוא מרגיש רע בזה שלא יכול לעמוד בתשלומים. אבל זה ששילם 600 דולר הוא שמח ומאושר, והוא חושב שהוא עשה אותי עשיר, הרי גם 600 דולר לא מכסים את הנזק שעשה לי, ואם ימשיך ככה הוא לעולם לא יפנים את האחריות שיש לו, ואת עוצם הנזק שעשה.
אותו דבר כך-אומר המגיד מדובנא-אדם שעבר עבירה וכי אפשר בכלל, לכפר עליה.. ? הרי הוא ציער את בורא עולם? אלא אמר הקב''ה-לפחות אני מסכים שיביא קרבן ויתכפר לו. שיסמוך את ידיו עליו ויתוודה. שהוא ירגיש שמה שעושים לקרבן בעצם היו צריכים לעשות לו, שחיטה קבלת הדם ,זריקתו ושריפת הבשר על גבי המזבח=כל זה היה צריך בעצם לעשות לו עצמו. אדם שרואה כך הוא מתמלא בהכנעה ובחרטה עמוקה על מעשיו. ויש סיכוי שלא ישוב לכסלה עוד.
אבל אדם שמגיע כולו עם גאווה ומרגיש שהנה הוא הביא בשר שמן-והמזבח אוכל הרבה בזכותי, ויש אש גדולה מאוד בגלל מה שהביא. הוא עלול לחשוב-שאולי החטא השתלם לקב''ה שבזכותו הוא מאכיל את המזבח. אדם כזה-הקב''ה לא רוצה את הקרבן שלו. ולכן כתוב-אדם כי יקריב מכם. אני רוצה שתקריבו אותכם, שתרגישו את הצער ואת החרטה במעשה שעשיתם. אני לא צריך את הקרבן.
למה לי רוב זבחיכם אמר ה'. ה' רוצה את הלב של האדם. !
ה' יזכינו!! שבת שלום ומבורך!!