פרשת שלח לך – חטא המרגלים -עין טובה!

פרשת שלח לך - חטא המרגלים!

בפרשה זו אנו רואים את כל החומרה של העונש של המרגלים שדיברו דיבה על ארץ ישראל.
ולכאורה מה היה החטא שלהם? הרי שלחו אותם בשליחות כדי לראות את הארץ הטובה היא אם רעה. זאת אומרת שהיה צד שיש בה רע. אם יש בה עץ אם אין. אם יש בה אנשים כשרים. וא''כ מה התביעה שהיתה עליהם?
ועוד-איך יתכן שהם ראו שזו ארץ אוכלת יושביה. ויהושוע וכלב אמרו שזו ארץ טובה מאוד מאוד? הייתכן?
רש''י כותב- למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים? כי ראו שהיא לקתה על מה שדברה לשון הרע. ולא למדו מוסר.
ולכאורה מה הדמיון בכלל? הרי היא דברה על משה רבינו שהוא גדול הדור. וא''כ מה הדמיון למה שהם דיברו על הארץ? אלא כאן רואים מה ההקפדה שאדם מדבר לשון הרע. מה כ''כ חמור החטא הזה? בסך הכל אדם דיבר? מה כבר עשה?

אלא החומרה בעונש הזה משום שהוא דיבר על בנו של הקב''ה. וכן גם כן כאן הם דיברו על פלטרין של מלך. הם ביזו את הארץ של הקב''ה. וזה היה הלימוד. שאם כשהם מדברים על אדם שהוא עבד של הקב''ה וכך נגרם לו אז כ''ש מי שמדבר על הבית של הקב''ה בעצמו. וזה התביעה שהיתה עליהם.

אבל עדיין צריך להבין, מה היה החטא שלהם? הרי בשביל כך הם נשלחו? ומדוע כבר בשליחותם היו נקראים רשעים? הם היו בדרגה מאוד גבוהה. כולם אנשים בני ישראל המה. ואיך הגיעו לשפל המדריגה?

אלא מבארים בעלי המוסר- שהרי המרגלים היו אנשים בעלי דרגה ונבחרו אחד אחד ע''י משה והקב''ה. אבל כיון שהיה להם נגיעה של כבוד בשליחות שלהם לכן חטאו. כי ידעו שכאשר יגיעו לארץ כבר לא יהיו נשיאים, וירדו מהמעמד שלהם. ולכן כל הליכתן הייתה ברשעות, כי ראו רק רע מהתחלה. וזה גרם להם לראות הכל ההיפך. במקום לראות את הטוב.

ומכאן רואים כמה העוצמה כח של התאווה של האדם. שיכולה להוציאו מדעתו. ויכולה לעוות את כל ההסתכלות שלו על החיים. לפעמים אדם רוצה דבר מסויים, הוא יעשה הכל ויראה לכולם כאילו הכל מותר, כי הוא עם נגיעות אישיות. הוא לא נקי.

אדם יכול לחיות כל החיים שלו בהשקפה מוטעית , ולחשוב שהוא הכי צודק. הוא לא יודע שהוא טועה בגדול. והוא לא מבין מה הבעיה שלו בכלל.

וכן בשאר דברים בחיים –יש לאדם שני אפשריות, או לראות את החיים בעין טובה, או עין רעה. ישנם אנשים שכל החיים שלהם רק רואים רע. כל מה שיש להם וכל מה שיתנו להם, תמיד יהיו להם טענות. אף פעם זה לא מספיק.
ויש אנשים שאפילו שיש להם קשיים בחיים, הם תמיד שמחים ומאושרים, תמיד מסתפקים במה שיש. ויודעים לראות את הכל בצורה טובה וישרה. לא שואלים שאלות למה ואיך. אלא מאמינים בבורא עולם שהוא מבין בדיוק מה שהוא עושה. והוא עושה הכל לטובתנו.

וזה מה שהתורה באה ללמד אותנו-איך מסתכלים על החיים. אם אדם רוצה לראות את החיים בצורה טובה, צריך להיות נקי מנגיעות אישיות, נקי מתאוות חומרניות. כי זה משבש את המחשבה, ואת ההשקפה של האדם על החיים. וזה היה החטא של המרגלים שהם הלכו מלכתחילה בצורת חשיבה שלילית, בצורה לא טובה. ולכן הם נענשו קשה.

וזה העונש הגדול שהיה להם, שהם ראו את פרשת מרים ולא לקחו מוסר. ולא למדו ממנה איך להישמר מחטא לשון הרע. וזה הסיבה שגם נענשו כ''כ מידה כנגד מידה, שיצאה אש בתוך טבורם עד לפה.
ולכן משה רבינו הוסיף אות ליהושוע כדי שינצל מעצת מרגלים. כי ידע שכאשר אדם נמצא בתוך תאוות כבוד, שום דבר לא יעזור. הוא יראה הכל אחרת. ואם הם שהיו גדולים נפלו בזה. כ''ש הוא. כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וכן כלב ניצל בזכות שהלך להתפלל על קברי האבות. שידע שבלי זה לא ינצל. וזה מה שאומרת המשנה באבות-הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

וכל מה שנגרם להם כי לא למדו מוסר. כמה החשיבות של לימוד המוסר, שאדם קובע לעצמו זמן להתבונן על מעשיו.

אולם החפץ חיים אומר מהלך אחר- שכל חטאם של המרגלים משום שאינם האמינו בעצמם שהם ראויים להיות בארץ. במיוחד אחרי שהם חטאו בזה שברחו מהר ה' כתינוק הבורח מבית הספר. ועשו את העגל, והתאוו לבשר. הם טענו כי חזק הוא ממנו. ונהיה בעיננו כחגבים וכן היינו בעינהם. שחשבו את עצמם פחותים מהם. ועל זה הם נתבעו, שלא העריכו את הדרגה הרוחנית שלהם. ואת הערך של עם ישראל שיצא ממצרים כדי לזכות להיות בארץ המובטחת.
וכאן רואים מה החשיבות של האדם שיודע להעריך את עצמו ואת יכולתיו.
ולא יאמר זה לא בשבילי. אני לא ראוי לכך.
לפעמים אדם חושב, מה אני חשוב בכלל. מי מסתכל עלי בכלל, לצה שאתאמץ לעשות מצוות או להתחזק במשהו, את מי אני מעניין בכלל. גם ככה אני לא שומר הכל. וזה טעות! ה׳ מעריך כל מה שאדם עושה, וכל מה שמשתדל לקיים. ובשביל הקב״ה כל דבר הכי קטן נחשב לדבר גדול. במיוחד אם קשה לאדם ובכל זאת מנסה לשמור . על האדם לעשות מה שהוא מצווה, ולהעריך את עצמו וממילא ידרוש מעצמו יותר.
ה׳ יזכינו! שבת שלום ומבורך!