מדוע סירב משה להוציא את עם ישראל ממצרים? וכי משה רבינו מוכן שעם ישראל ימשיכו לסבול במצריים בעבודת פרך? איך אפשר להרגיש אחד את השני ולכאוב את כאב הזולת?
פרשת שמות -להרגיש אחד את השני!
בפרשה הקב״ה מבקש ממשה רבינו שיוציא את עם ישראל ממצרים.
ובמשך שבוע הוא לא מוכן להוציא אותם ואומר לקב״ה - שלח נא ביד תשלח.
זאת אומרת: שלח עם מישהו אחר, כולם יותר טובים ממני. אני לא ראוי מספיק להוציא אותם.
ולכאורה לא מובן? וכי משה רבינו מוכן שעם ישראל ימשיכו לסבול במצריים בעבודת פרך?
וכי לא חס עליהם? הרי התורה אומרת ויצא משה .. שהיה ליבו מייצר עליהם. וא״כ מדוע לא הסכים ללכת בשליחותו של מקום להוציא את עם ישראל ממצרים? הרי כל יום מאות אלפים סובלים?
הרמב״ן באמת מתרץ: שמשה רבינו פחד שמא אחיו הגדול ייפגע ולכן היה מוכן לוותר על השליחות העיקר לא לפגוע במישהו.
עד כדי כך!! כמה זהירות צריך מלפגוע בבן אדם לחבירו.
אבל יש עוד מהלך של הבעל שם טוב:
שהרי ידוע שכדי להוציא מישהו מבעיה מסויימת צריך להרגיש את אותה בעיה ולהיות איתו שם, אחרת יהיה קשה לייעץ לו מה לעשות בלי שבאמת אנחנו מרגישים מה הוא עובר ומה הוא חווה.
רק אדם שהוא בעל נסיון ועבר הרבה בחיים יכול לעזור לאנשים.
זה כמו הסיפור הידוע על אותו אחד שנפל לבור באמצע הרחוב, וצעק לעזרה. עד שבא אליו מישהו וניסה למשוך אותו מהבור ולא הצליח. בסוף הוא קפץ לבור איתו ביחד. שאל אותו: מה אתה עושה פה? עכשיו שנינו תקועים פה. אמר לו: כשהייתי בחוץ אמנם ניסיתי לעזור לך אבל לא הרגשתי את מה שאתה מרגיש לכן לא עשיתי את כל המאמצים שלי להוציא אותך משם. עכשיו שאני איתך בבור אני יעזור לך לעלות מפה ואחכ אתה תוציא אותי.
כך אותו הדבר: אומר משה רבינו לקב״ה שלח נא ביד תשלח! מה אתה רוצה ממני? אני לא יכול להוציא אותם.
זה לא רק להוציא אותם פיזית. אלא גם רוחנית ונפשית. שהרי היו משועבדים יום ולילה.
ומשום שאני לא עברתי את השיעבוד אני לא יכול לגאול אותם. לכן כל מי שתשלח הוא עדיף ממני, כי הוא עבר את העבודת פרך!
לומדים מכאן יסוד עצום: לפני שאנחנו מנסים לשפוט מישהו, על מעשה מסויים שעשה. צריך לחשוב לעצמינו: האם אנחנו בכלל מבינים מה אותו אדם עבר? מה הנסיונות שהוא ממתמודד איתם?
מה דברים שגרמו לו לעשות את אותו מעשה?
במקום לבא ולתת עיצות, ולהיות הפותר הבעיות הראשי של כולם! תנסה לחוות את הבעיה של מי שמולך, תנסה להקשיב לו, להיות לצידו , לבכות איתו ביחד.
כשהאישה מספרת לך מה היא עוברת , אנחנו מייד אוצרים: אוי, את עם השטויות שלך! תעזבי אותי בשקט.. ״ בשבילה זה לא שטויות.. היא חווה כרגע כאב נפשי, או צער, או תיסכול.. היא רוצה שתחווה איתה ביחד.. ותקשיב לה וזה יעזור לה לצאת מזה.
וכן כשמישהו בא להתיעץ איתך או סתם מבקש עזרה, במקום לשפוט ישר ולתת לו על הראש על איך החיים שלו מתנהלים לא נכון.. תנסה לבא ממקום אחר, של הבנה , סבלנות, אהבה , חמלה, תבין שאם אתה היית עובר את אותו מצב ייתכן שגם אתה היית מתנהג באותה צורה, ואם לא.. כי לא כברת מה שהוא עבר בחיים..
זאת אומרת: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.. הכוונה : אל תדון בכלל, כי לא עולם לא תגיע למקומו..
יש וורט חסידי ידוע: כשיוסף ובנימין נפגשו אחד על השני הם בכו כל אחד על המקדש שעתיד להחרב בחלקו של בנימין ועל המשכן שילה בחלקו של יוסף.
מדוע לא בכו כל אחד על החלק שלו שעתיד להחרב? למה לבכות על השני?
כי על הצרות שלך אל תבכה, תתחיל לפעול ולעשות. עד שזה יקרה תוכל למנוע את זה .
אבל על הצרות של אחרים תבכה. תראה איכפתיות.
כשמדובר בכאב של אחרים אל תהיה מאמין!
תזעק!! תתפלל, תראה שכואב לך.
לכן פרעה אמר להם: לכו לסבלותיכם
תפסיקו להיות איכפת לכם מאחרים!
אתם לא משתעבדים מה אתם דואגים לעם ישראל.
הגמרא אומרת ששלשה היו באותה עיצה במצריים: יתרו שברח זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית. ואיוב ששתק נידון בייסורים, וסלים נהרג בחרב.
ולכאורה למה איוב ששתק.. נידון בייסורים.?
הרי לא אמר כלום.
כי הייתה עליו הטענה למה אתה שותק?
אם אתה לא כואב את צרת האחרים ולא איכפת לך שאחרים סובלים .. מגיע לך לסבול כל החיים.
עד שלא תעבור את מה שהשני עובר לא תוכל להבין אותו.
כמו שאומר דוד המלך : כל מדבריך וגליך עלי עברו.
לכן כל עם ישראל יכולים להתחבר לתהילים ולמצוא מזור לנפשם. כי הם מזדהים עם מה שאני עברתי, לכן אני יכול לנחם ולעודד אותם.
וזה המסר העצום מהפרשה: תהיה שם בשביל השני.. אם אתה לא מסוגל לחוות עם האדם את מה שהוא עובר, אל תנסה לתת לו עיצות בצורה אובייקטיבית, וכל מיני פתרונות.
אלא תחווה איתו את אותה חוויה תקשיב לצרה שלו, תיכנס לנעליים שלו, ואז תנסה באמת לעזור לו מתוך אהבה והבנה.
ה׳ יזכינו ! שבת שלום!