מדוע התורה אומרת -כי תישא את ראש בני ישראל? מדוע אדם נופל בחטא? מה היא הדרך למנוע את האדם מליפול בחטא?
אדם שמעריכים ומכבדים אותו הוא מתנהג אחרת, ולא יפול בעבירות.
הערכה לזולת-מונעת מהאדם ליפול בחטא
כי תישא את ראש עדת בני ישראל-ונתנו איש כופר נפשו.
שמעתי שיש כאלה שביארו על דרך הרמז- שהתורה באה לומר, שכאשר תישא את ראש בני ישראל-כאשר הקב''ה ירים את קרנם של ישראל , ויעריך אותם, ויכבד אותם. אז אפילו הכופר הכי גדול –ייתן את נפשו, ויחזור בתשובה. וכן כל אחד שמרים את חבירו ומחזק ומעודד אותו, יכול להרים בן אדם משאול תחתית-לאיגרא רמא. ולמה ? כי אדם שמעריכים אותו מתנהג אחרת.
אדם שאין לו הערכה, אין לו כבוד לעצמו- הוא יכול להגיע לרמות הכי שפלות. כי הוא מזלזל בעצמו-מה אני מה חיי. תראה איך נפלתי, איפה אני נמצא. וממילא לא יכול לצאת מהמצב שלו. אבל אם מישהו יבא ויביא לו יד-ייתן לו חיבוק, ויגיד לו –לא קרה כלום. תראה איך בקלות אתה יכול לקום. אתה חזק!! אשריך!! מילים של עידוד-תראה איך אותו אדם יתנער מעל עצמו ויוכל לקום מחדש.
וזה מה שאומר הגאון מוילנא-על הפסוק-אל תוכח לץ פן ישנאך. הוכח לחכם ויאהבך". שהכוונה אל תבא ותוכיח אדם –אתה לץ! אתה לא בסדר. כי מייד הוא יצא עליך במתקפה, וישנא אותך.
אלא "הוכח לחכם ויאהבך"-תגיד לו, אתה "חכם" לא מתאים לך לעשות כך וכך. וברגע שאתה מחשיב אותו חכם. ממילא הוא ישמע לך. הוא ירצה להקשיב ולשנות את דרכו. כי אדם שמעריכים אותו-רוצה להשתנות.
ולכן הגמ' בב''מ (פה.) מספרת שהבן של ר' אלעזר בר' שמעון, יצא לתרבות רעה, ועשה הרבה עברות. ושלח לו את אחד האמוראים שידבר איתו וינסה להשפיע עליו. מה עשה? סמכו ברבי. פרש''י-שקרא לו רבי. כדי להחזירו למוטב. שברגע שיראה שמעריכים אותו הוא ישתנה.
וכן מצינו אצל חוני המעגל-בגמ' בתענית( כג). שהגמ' מספרת שם-שהוא נרדם מאחורי סלע, 70 שנה, וכשהוא התעורר, הוא חיפש את הדרך לבית. ולא מצא. בנתיים נכנס לאיזה בית מדרש ושמע את האנשים לומדים. והיה להם קושיא-ואמרו אחד לשני. חבל שחוני המעגל לא פה, שהיה יכול לפתור לנו את השאלה. אמר להם-אני חוני המעגל! –לא האמינו לו. ואומרת הגמ'-שלא העריכו אותו, ולא כיבדו אותו כמו שהוא צריך. ביקש על עצמו רחמים –ומת. וע''ז אומרת הגמ'-או חברותא או מיתותא. פרש''י-אם אין חבירו של אדם נוהגים בו כבוד עדיף לו שימות. למה? כי זה מחייה את האדם.
צריך לדעת להעריך אחד את השני. לא לזלזל באנשים. אף פעם אתה לא יודע מי עומד מולך. גם אם ראית משהו לא בסדר או שמעת משהו. מי אמר לך שזה נכון. מאיפה אתה יודע מה עבר על אותו אדם. וגם אם הוא נפל אולי עשה תשובה. לא קרה כלום. כמה פעמים אנחנו נופלים. אז מה כל אחד יבא ויוריד אותנו למטה?
ןלכן מסופר על הסבא מקלם- שהוא פיתח את השיטה של "גדלות האדם"-שאדם תמיד ירגיש עם עצמו מכובד, וגדול. שכך לא ייפול ברשת היצר. כי כל מה שאדם נופל ברוב הפעמים כי הוא לא מעריך את עצמו מספיק.
התורה באה ללמד אותנו-כי תישא את ראש בני ישראל. כאשר תרים את קרנם-ממילא "ונתנו" איש כופר נפשו. גם הכופר הכי גדול, יחזור בתשובה.
כי כל מה שאדם חוטא זה משום שאין לו חברה מסביבו שמעריכים אותו. כמו שהגמ' אומרת בסוכה (נב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ושמעתי פעם ביאור נפלא-כל הגדול מחבירו, אם אדם רואה מישהו שהוא גדול, תדע לך שזה בגלל שיש לו חברים, אנשים שמעריכים אותו. וזה הכוונה "מחבירו". אבל אם ראית מישהו ש"יצרו גדול". זה "ממנו". זה משום שהוא לבד, בלי אף אחד. ולכן יכול ליפול בקלות. ולכן הגמ' אומרת בפסחים קיג. שלשה הקב''ה מכריז עליהם בכל יום-רווק הדר בעיר ואינו חוטא. משום שלא ייתכן שאדם יגור לבד, וישמור את עצמו מלחטוא. ולכן צריך תמיד לדאוג להיות בסביבה טובה, ששומרת עליך לא ליפול. וזה משום שמעריכים אותך –מסתכלים עליך אחרת . וממילא אדם מתנהג בהתאם.