מדוע זכה יתרו שתהיה פרשה על שמו? ועוד הפרשה של מתן תורה? מדוע לא על שם משה רבינו או דמות יותר חשובה? תוכחת יתרו למשה רבינו.
ללמדנו להזהר בכבוד הזולת. בין אדם לחבירו.
פרשת יתרו - להזהר בכבוד הזולת !
ידוע השאלה המפורסמת מדוע זכה יתרו שתהיה פרשה על שמו? ועוד הפרשה של מתן תורה.
הרי מן הראוי היה לקרוא לפרשה על שם משה רבינו או דמות יותר חשובה? ומדוע דוקא יתרו זכה?
אלא שמעתי ממו״ר חמי הרה״ג משה חפוטא שליט''א ביאור נפלא בעניין :
יתרו רואה את משה רבינו יושב לשפוט את העם מן הבוקר עד הערב.
אומר רש״י - וישב משה וגו' ויעמד העם. יושב כמלך וכלן עומדים, והקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך, שנאמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים: מן הבקר עד הערב. אפשר לומר כן, אלא כל דין שדן דין אמת לאמתו אפלו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בתורה כל היום..
יתרו בא ומוכיח את משה רבינו מדוע אתה מזלזל בעם ישראל, שכולם צריכים לעמוד ואת יושב?
הרי זה לא מכבודם של עם ישראל.
בא ללמד אותו איך מנהיג צריך להתייחס לכל אחד מעם ישראל בחשיבות עליונה. ולא מן הראוי שכולם יעמדו והוא יישב.
כמה אנחנו צריכים ללמד מכך, איך להזהר בכבוד הזולת. לא לזלזל באנשים. לדעת שכל יהודי הוא חשוב. בעיני ה׳ יתברך. וכל אחד יש לו מעלות וצריכים לכבד כל אחד מעם ישראל באשר הוא.
וכמו שאומרת המשנה באבות - איזהו מכובד המכבד את הבריות.
אנשים גדולים נמדדים כמה הם מתייחסים לפשוטי עם. אין יהודי פשוט. כולם חשובים.
יתרו בא לומר למשה רבינו עם כל הגדלות שלך, והתורה שיש בך. צריך לדעת איך לכבד כל אחד מעם ישראל.
וממילא לפי״ז מובן מדוע הפרשה נקראית על שמו של יתרו - ודווקא בפרשה של מתן תורה.
משום שהתורה באה להראות לנו לפני שאדם בא לקבל תורה צריך להיות עם דרך ארץ. עם כבוד לזולת. צריך לכבד כל יהודי באשר הוא. ולא לזלזל באף אחד ח״ו .
ועל זה נאמר - דרך ארץ קדמה לתורה.
אדם יכול ללמד תורה שנים על גבי שנים, ולהיות תלמיד חכם. בקי בש״ס ופוסקים. אבל עדיין אין לו דרך ארץ. הוא יכול להיות מלא גאווה ועם מידות רעות. אם לא עבד על המידות שלו.
תורה בלי דרך ארץ לא הולכים ביחד.
ולכן גם רואים שבעשרת הדברות שנכתבו על שני לוחות הברית.
חמש דברות הם מצוות של בן אדם למקום.
וחמש דברות מצוות של בין אדם לחבירו.
ומדוע לא נכתבו כולם ביחד?
כדי לומר לאדם שלא מספיק לקיים את התורה והמצוות ולדקדק בהלכה. אלא צריך לקיים גם את המצוות של בין אדם לחבירו. להיות אדם עם מידות.
כמה סיפורים יש על גדולי עולם שהיו נזהרים בכבודם של ישראל.
אחד הסיפורים על ר׳ אלחנן וסרמן הי״ד - שפעם אחת הלך עם תלמידיו בשעת לילה מאוחרת. ולפתע ניגש אליו אדם שהוא מגמגם ושאל איך נמצא מקום פלוני. מייד ניגש אליו הרב ואמר לו בא איתי אני ייקח אותך.
שאלו תלמידיו מדוע הרב צריך ללכת איתו את כל הדרך? הרי אפשר להסביר לו והוא ילך לבד.
אמר להם הרב - האדם הזה הוא מגמגם ואם הוא יסתבך בדרך הוא יצטרך לשאול עוד אנשים, וממילא הוא יתבזה שוב. לכן לקחתי אותו עד למקום שהיה צריך להגיע, העיקר שלא יתבזה ח״ו.
וכן מסופר על ר׳ עקיבא איגר - שפעם אחת ישב עם תלמידיו בסעודה של ליל הסדר. ולפתע אחד מהאנשים נשפך לו הכוס של היין. וכולם הסתכלו עליו, והוא מאוד התבייש.
מייד כשראה זאת הרב - הזיז את השולחן מעט כדי שיישפך גם היין שלו. ואז אמר - כנראה השולחן פה לא יציב. וכל זה כדי לא לפגוע ולא לבייש שום יהודי.
מכאן לומדים כמה אנחנו צריכים להזהר בכבוד הזולת. וכמה התורה מלמדת אותנו דרך חיים.
לא לפגוע בשום אדם, ולא לזלזל באף אחד.
כי אין לך אדם שאין לו שעה. וכל אחד יש לו מעלות.
ולכן אמר הגאון מווילנא - שלכן נברא לאדם שתי עיניים. אחד לראות את מעלת הזולת. ואחת לראות את החסרונות שלנו.
נסיים בדבריו של הנועם אלימלך - אדרבה, ותן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם...
ה׳ יזכינו - שבת שלום!