התורה אומרת – זאת התורה אדם כי ימות באוהל. אין התורה נקנית אלא מי שממית עצמו עליה. ולכאורה כתוב "וחי בהם" ולא שימות בהם. ומדוע צריך להמית את עצמו על התורה? סיפור על מסירות נפש לתורה.
פרשת חוקת - מסירות נפש לתורה!
אומרת התורה - "זאת חוקת התורה אדם כי ימות באוהל"
ודרשינן בגמ' –אין התורה נקנית אלא מי שממית עצמו עליה. ולכאורה הרי כתוב "וחי בהם" ולא שימות בהם. ומדוע אדם צריך להמית את עצמו על התורה?
מה הפשט ממית עצמו עליה?
אלא אומרים המפרשים -שהכוונה, שלומדים תורה צריכים להיות ממש מנותקים מכל העולם. ולהיות שקועים בלימוד ולא בדברים אחרים.
ובזה מסופר מעשה- על איזה אדם עשיר אחד שהוא היה כל כולו במסחר ובעסקים. ולא היה לו פנאי לשבת וללמד. יום אחד הזדמן לאיזה שיעור של אחד המגידים הגדולים. ושמע אותו שהוא מדבר על חשיבות לימוד התורה, ועל כך שהתורה היא החיים שלנו. וגמלה בליבו החלטה שהוא חייב לקבוע לעצמו קביעות של לימוד כל יום.
וכך באמת עשה- כל בוקר אחרי התפילה, ישב ללמד שעתיים. ואח''כ הלך לעבודה. אבל כמובן שהיצר הרע לא ייתן לו לשבת ללמד כך בלי הפרעה. מה עשה- הביא לו בדיוק באותו שבוע, משלחת של סוחרים גדולים שרוצים לקנות ממנו סחורה בשווי עצום של כסף. ובאו לבית שלו לחפש אותו. ולא מצאו אותו. הוא שמע שמחפשים אותו. שלח שליח לומר לאשתו שהוא מת. היא שמעה את זה- צעקה- אוי ואבוי.! והתעלפה.
הסוחרים הבינו שאין כאן עם מי לעשות עסקים והמשיכו לדרכיהם. אחרי שעתיים הבעל הגיע הביתה, והיא ראתה אותו שהוא פתאום חזר לחיים- התעלפה שוב. עד שהתעוררה. ומרוב התרגשות שהוא חזר לחיים לא שאלה יותר מדאי שאלות. מה קרה לו בדיוק. וחזרו לעסקים כרגיל. אך למחרת שוב קרה אותו דבר, באו אנשים לסגור עיסקה גדולה =ושוב לא הבינה איפה בעלה נעלם. שלחה לחפש אחריו- ושוב חזר השליח והודיע שהוא מת. עכשיו לא ידעה אם להאמין או לא. ושוב פתאום רואה שאחרי שעתיים בעלה מגיע. עד שלא הבינה מה קורה.
החליטה שהיא חייבת לשאול אותו –מה פשר הדבר הזה. שהוא כאילו מת. ופתאום חי.? למחרת התחילה להסתובב בכל העיר בחוצות בשווקים וברחובות. עד שאמרה –אולי הוא בבית כנסת. ולתהמתה היא רואה שהוא שם יושב ולומד. אמרה לו-תגיד לי השתגעת?! מה אתה עושה כאן? אתה יודע כמה אנשים מחפשים אותך ברגע זה? כמה כסף יכלנו לעשות עד עכשיו? לא מצאת לך זמן אחר ללמד?! ועוד אתה משקר אלי שאתה מת. ופתאום אתה מגיע? מה קורה כאן בדיוק? אמר לה- תשמעי, אם חס ושלום הייתי באמת מת. היית יכולה לבא אלי בטענות למה אתה לא מגיע לחנות? למה אני לא עושה יותר עסקים? לא! כי היית משלימה עם המצב ומסתדרת לבד. וא''כ גם עכשיו תחשבי שאני "מת" לשעתיים ביום. כי אני צריך לשבת ללמד , כי אני כבר זקן. ולא נותר לי הרבה זמן לחיות עוד.
ומה שאמרתי לך שאני "מת" כי חז''ל אומרים אין התורה נקנית אלא מי שממית עצמו עליה. הבינה אשתו שהוא באמת רציני. ואמרה לו שיכול להמשיך ללמד.
ומכאן לומדים באיזה צורה אנחנו צריכים ללמד תורה, בניתוק מוחלט מכל העולם. ולא להיות עסוקים בשאר דברים.
היום הרבה אנשים לומדים בכל העולם, יש ישיבות בכל מקום, כוללים, בתי מדרש, שיושבים ועמלים בתורה, אבל כמה באמת שקועים בלימוד? כמה לא עונים לטלפון באמצע הלימוד?... בודדים. משום שהיום יש כ''כ הרבה הפרעות היצר מוצא את כל הדרכים להיכנס לכל מקום, העיקר שלא ילמדו תורה.
לא סתם אמרו חז''ל - כל העושה תורתו קרעים קרעים אינה משתמרת בידו. וכן אמרו במשנה באבות - כל השונה פרק אחד ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה הרי זה מתחייב בנפשו. מדוע? כי לימוד תורה אינו כשאר החכמות. אלא התורה היא חיינו. וצריך ללמד ברצינות ובהתמדה. וברציפות. בלי הפסקה.
זה המחלמה שיש היום בדור, להיות שקוע. להיות מנותק. להתחבר לדברים הרוחניים בלי שום הפרעות מבחוץ.
וזה מה שהתורה אומרת - אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה. שממש ילמד בצורה שירגיש שהוא מת על התורה, שאין לו חיים אחרים חוץ ממנה. ושלא מעניין אותו שום דבר חוץ מהלימוד . ורק בצורה כזו התורה תוכל להישמר בתוכו. והוא יוכל לקנות אותה.
הרבה אנשים יושבים ולומדים שנים על גבי שנים ומתפלאים שאינם זוכרים כלום מהלימוד, וזה מילת המפתח! לימוד בלי הפרעות, ובלי הפסקה. מי שלומד בתענית דיבור, ולא מפסיק באמצע לימודו, יראה הצלחה בלימודו, ויתחיל לזכור את כל מה שהוא לומד.
ה' יזכינו להיות שקועים בלימוד ושנזכה לקנות את התורה!