פרשת חוקת -ללמד לדבר ולא להכות!

פרשת חוקת -ללמד לדבר ולא להכות!
בכל היהדות ידוע שאין דבר העומד בפני התשובה, ולא משנה לאיזה דרגה אדם הגיע בחיים שלו, וכמה עבירות חמורות עשה תמיד יכול לעשות תשובה ולהתכפר לו.
בפרשת השבוע אנו מוצאים את אחד הדברים המוזרים ביותר שקרו, משה רבינו גדול הנביאים, אשר לא היה כמוהו ולא יהיה. הקב״ה לא מוכן לסלוח לו על החטא של מי מריבה. שבמקום לדבר אל הסלע הוא היכה אותו ויצאו מים.
יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל -לא תבואו אל הארץ.
איזה עונש קשה מנשוא! אחרי ככ הרבה שנים של מנהיגות, של ניסים ונפלאות. של ציפיה וכליון עיניים להגיע לארץ המובטחת, כמה קילומטרים לפני כן -לאבד הכל?!! איפה הרחמים? איזה הצדק? הרי גם ככה היה פה קידוש ה׳ שיצא מים מן הסלע. אז מה בדיוק החרון אף על משה רבינו?
למה לא עזרו לו כל התקט״ו תפילות, אמר לקב״ה תכניס אותי כמו ציפור, כמו אחד החיות, אפילו שאזכה להקבר בארץ. ולא הסכים. מדוע?
מה היה כ״כ קשה בסיפור הזה? ומה זה בא ללמד אותנו לחיים?
יש המון תירוצים בראשונים. 13 תשובות בעניין.
המדרש אומר שזה בכלל לא קשור למי מריבה , אלא הקב״ה לפני כן החליט שלא ייכנס לארץ. מסיבה אחרת. ועכשיו רק מצא עילה. חיפש ליפול עליו.
משל למה הדבר דומה- לאדם שרצה לגרש את אשתו, והכין לה גט. ובא הביתה ואמר לה להכין לו תה חם. והכינה לו קר. אמר לה הנה גיטך. אמרה לו הרי לפני כן הכנת את הגט, וא״כ גם אם הייתי מכינה לך תה חם היית נותן לי. אמר לה נכון. רק עכשיו מצאתי סיבה.
כך אותו הדבר, לא רצה ה׳ להכניס את משה רבינו לארץ ישראל. כי אם היה נכנס והיה בונה את בית המקדש הוא לא היה נחרב. ואז הקב״ה היה מוציא את חמתו על עם ישראל ומכלה אותם. במקום לשפוך חמתו על עצים ואבנים. לכן מלכתחילה לא רצה שייכנס. רק מצא עילה.

אבל לפני כן צריך להבין:
מדוע נתן ה׳ את המים לעם ישראל בזכות מרים?
משום שהיא זאת שדאגה לבטל את הגזירה של כל הילוד היאורה תשליכוהו. ולכן נתן הקב״ה מים לעם ישראל שיוכלו לטבול ולהביא עוד ילדים במדבר.
וכשנפטרה נעלם הבאר מים.
ואז התחילו עם ישראל להתלונן אין מים לשתות!
ה׳ אומר למשה רבינו -לך אל הסלע ודיברת אל הסלע ויוציא מים. משה רבינו ניסה לדבר אליו ולא הוציא מים. משה מבין שכנראה זה לא הסלע הנכון.
וחיפש אותו בין הסלעים במדבר. ולא מצא.
עד ששמע אנשים מדברים, בשביל מה צריך לחפש את הסלע. הרי אם ה׳ עושה ניסים זה לא משנה איזה סלע. כל סלע יכול להוציא מים.
אלא מה הוא מנסה למצוא? לחפש מקור מים , ואז לדבר אל הסלע ולהראות כאילו המים יוצאים מהסלע.
עד שמשה רבינו התעצבן ואמר להם : שמעו נא המורים. 40 שנה אני מוסר נפש בשבילכם, ואתם עדיין לא מאמינים בי??!? לכן מתוך כעס הוא היכה את הסלע ואז יצאו מים.
בא הקב״ה ואמר לו: בגלל שלא עשית קידוש ה׳ לדבר אל הסלע. לכן לא תבוא לארץ ישראל!
מדוע?? מה כ״כ חמור בחטא של משה רבינו?
ועוד צריך לשאול : הרי הסיפור הזה קרה כבר בעבר, שיצאו ממצרים, לא היה מים ברפידים. ואמרו למשה אין לנו מים. אמר לו הקבה קח את מטך והכית בצור. ויצאו מים.
מדוע כאן אמר לו לדבר אל הסלע ולא להכות? ולפני 40 שנה זה היה בסדר. ?? למה לפני כן זה היה בסדר ועכשיו לא?
הרי יכול להיות שמשה רבינו חשב שאם זה היה טוב אז אז גם היום זה טוב.

אומר הרמב״ם שהחטא היה בגלל הכעס.
הרמב״ן אומר שהוא אמר שהיה פה חיסרון בקידוש ה׳.
האבברבנל אומר : שכבר בחטא המרגלים נגזר עליו לא להכנס לארץ.
וממילא רואים שלא עצם ההכאה גרמה לו לא להכנס לארץ.
ומה באמת המשמעות של הכאה בסלע?

הגמרא מספרת :
לא היה גשם שאותה תקופה, ושלחו את המלמד תינוקות. וכשאמר משיב הרוח מייד נשבה רוח, ומוריד הגשם. ירד גשם זלעפות
אמר לו ר׳ חייא : אני מקפיד מאוד ללמד את הילדים, ומשווה את בני העניים ובני העשירים. ונותן להם את אותו יחס.
ועוד: כשיש ילד שלא לומד, או שאין לו חשק ללמד.
אני לא מכה בו. אני לוקח אותו לבריכת דגים. ונותן לו דג. וכשהוא רואה שאני מקרב אותו הוא חוזר ללמד.
ובגלל זה הוא מקשיב לי.

התורה באה ללמד אותנו איך לחנך. לא במכות.

הסלע הוא משל לכולנו, כולנו אנשים שיש בנו סלע שלא מעונינים לשמוע לפעמים.
כשילד צעיר אי אפשר להסביר לו כל דבר. רק מקנים לו הרגלים. וכשיגדל הוא יבין מדוע. וזה נקרא הכאה, פקודה בלי הסברים.
אבל כשהוא מתבגר, אחרי 40 שנה , אסור להכות
אלא צריך להסביר. לדבר.
אי אפשר לחמך ילדים רק עם הרגלים, צריך להסביר להם מדוע מקיימים ועושים דברים מסויימים.
הקב״ה אמר למשה-לפני 40 שנה עם ישראל היה חי על פקודות. ולכן אמרתי לך להכות אל הסלע.
אבל עכשיו אחרי 40 שנה, צריך להסביר להם מה המשמעות של הדברים, של המצוות. של כל התורה. זה לא הזמן להכות.
עכשיו זה הזמן לתת שוחד, לנסות למצוא דרכים לקרב אותם.
כשנותנים לילד פרס, הוא לומד שזה מקרב אותו. אמנם הוא מבין שזה חיצוני אבל זה מה שיקרב אותו ללימוד.
מכות לא מקרבות-זה רק מרחיק.
כשנותנים מכות הילד זוכר שתפילה ולימוד זה מכות.
לכן כשנותנים לילד אותיות נותנים לו דבש. שיטעם את הטעם של התורה מתוקה. כך כותב הילקוט שמעוני.

פעם זה היה נכון. אבל היום גם כשהילד קטן שה לא הדרך במכות. צריך להסביר כבר מגיל קטן.
אבא שרק צועק וכועס ומחייב את הילד להתפלל ולשמור תורה ומצוות. בלי להסביר -זה לא יחזיק מעמד.
שב תסביר לילד כמה עונג ושמחה עושים לקב״ה כשמתפללים אליו.

כל מה שצריך ילד, זה לפגוש מישהו אחד שיאמין בו ויתמוך בו, ויפרגן לו. ויאה לו דהוא מסוגל ושהוא מאמין בו שהוא יכול.
כולנו צריכים תמיכה , מישהו שיאמין בו יותר ממה דהוא מאמין בעצמו.

וזה הפגם הגדול ל מי מריבה, משה אמר לעם ישראל שלש מילים קשות; שמעו מא המורם.
במקום לגלות את הטוב שבהם, הוא אמר להם מילים קשות שאומרות, אתם חבורת סרבנים! שלא שומעים.
כמה אנחנו פוגעים בילדים שלנו יורדם עליהם, אומרים להם מילים לא טובות.
את המילים הלא טובות הוא ישמע כבר בחוץ,
התפקיד שלנו כהורים הוא להעצים את הילד, לתת בו אמון. להראות לו שהוא יכןל ומסוגל.
להאמין בו שהוא ירא שמיים, ויגדל בתורה.
כי אין לנו מושג כמה מילים יכולות להשפיע לשנים ארוכות..
וזה הייתה הטעות של משה רבינו..

מדרש פסיקתא דר ינאי: אמר לו הקבה אל תקראו לבני : מורים.. סרבנים.. לכן לא תביאו.. את העם..
כי יהודי שישמע מהמנהיג שלו מילה כזו.. לא יצליח לצאת מאותו תדמית..
אוצר האבן עזרא: זה הפירוש הכי נכון.. איך יאמר לבני אברהם יצחק ויעקב .. שהוא סרבן..
ולכן לא יכל להמשיך להנהיג את עם ישראל..

איך צריך להעיר לילד?
להעצים את הטוב שבו, עד שיבין שלא מתאים לו להתנהג בצורה כזו.. וחס ושלום לא להעצים את הרע שבו.. שאז יגרור עוד מעשים לא טובים..