פרשת האזינו – לא לשכוח את בורא עולם!

פרשת האזינו, לא לשכוח את בורא עולם!

בפרשת השבוע משה רבינו מוכיח את עם ישראל על כל מה שהולך לקרות במהלך ההיסטוריה. ועל איך שהם יעזבו את ברית ה׳ ומה שיקרה איתם במהלך הדורות הבאים.
אחד הדברים שהוא אומר להם :
״צור ילדתך תשי ותשכח אל מחולליך״
ולכאורה מדוע התורה כפלה את הפסוק - הרי כבר כתוב - שאנו שוכחים את הקב״ה . תשי מלשון שכחה. ששוכחים את מי שילד אותנו. ומדוע התורה כתבה זאת שוב?
המגיד מדובנא מסביר כדרכו, בדרך של משל: אדם אחד שקע בחובות גדולים. בכל יום צבאו על דלת ביתו בצעקות ואיומים נושים רבים, אך לא היה לו מאין לשלם את הסכומים הגדולים. המצוקה הכלכלית הפכה עם הזמן למצוקה נפשית. האדם לא ידע כיצד לצאת מהמצב הנורא אליו נקלע. אחד מבעלי החוב, שהיה גם אחד מחבריו הטובים, הגיע כפעם בפעם לגבות את חובו, אך משראה שחברו עומד לקרוס, השיא לו עצה: כאשר מגיע אליך בעל חוב, עשה עצמך כמשוגע. בעל החוב יבחין שיש לו עסק עם אדם לא שפוי, יתייאש מהחוב ויניח לך.
העצה מצאה חן בעיניו, וכך עשה. לא עברו כמה שעות והנה הופיע נושה בפתח ביתו. מיד עשה עצמו כמשוגע, רקד על השולחן, דיבר באופן מוזר והביט אל עבר הנושה בפרצופים תמהוניים. הנושה נדהם, הבין שבעל החוב השתגע, חזר לאחוריו ועזב את הבית.
ראה בעל החוב שהעצה פועלת לטובתו, והחל להתנהג כך בשיטתיות. כל נושה שפקד את ביתו עמד נדהם מבעל הבית שהשתגע...
יום אחד, הגיע אותו החבר שנתן לו את העצה. ראה בעל החוב שהחבר הגיע – וכתמיד, החל להתנהג בשיגעון.
החבר הסתכל עליו ואמר לו: מה קרה לך? הרי אני הוא זה שנתן לך את העצה להשתגע בפני בעלי החוב, ואיך אתה מעז להשתמש בעצה הזו נגדי?

כך, מסביר המגיד מדובנא, התוכחה של משה לעם ישראל: "צור ילדך תשי" – מי הוא זה שילד אותך עם תכונת השכחה? הקב"ה. השכחה היא דבר מבורך במקרים רבים. אם אדם היה כל הזמן זוכר את כל מה שעבר עליו בחיים, את הצרות והעוולות שנפגש בהם – הרי שהיה שרוי בדיכאון כל ימיו. אך הקב"ה העניק לנו את תכונת השכחה, כדי שנוכל להתחדש כל הזמן. והנה, באים עם ישראל ומשתמשים בתכונה זו נגד הקב"ה: "ותשכח א-ל מחוללך"! כעת מובן שאין שום כפל בפסוק, אלא תוכחה לעם ישראל שמשתמשים בתכונה זו נגד ה׳ יתברך.

אם נתבונן כמה חסד הקב״ה עשה איתנו שברא לנו את השיכחה, נתאר לעצמנו אם היינו זוכרים הכל.. לעולם לא היינו מצליחים לסלוח לאף אחד, היינו מלאי כאבים וייסורים , כל צער וכאב היינו זוכרים כל מי שפע בנו אי פעם או אמר לנו מילה לא במקום , לא היינו שוכחים לו, היינו רבים עם כולם, ובתים היו מתפרקים בלי שלום בית.
לכן גם בורא עולם ברא את הלילה שנישן ושנשכח הכל ממה שעברנו כל היום.
וגם ראיתי שכתוב באחד הספרים , שאדם לא זוכר כלום עד גיל 3 . ומדוע? הקב״ה עשה איתנו חסד שלא נזכור את מה שההורים שלנו עשו לנו כל הילדות וכל המסירות נפש שלהם, שטיפלו בנו ללא לאות. כי אחרת לא היינו מצליחים להשחרר מהם, היינו מרגישים הכרת הטוב ככ גדולה שלא היינו יכולים לעזוב אותם ולבנות בית, ולהקים משפחה.

כמה חסדים ה׳ עושה איתנו כל יום ואנו לא שמים לב בכלל. ולפעמים משתמשים בזה נגד בורא עולם.
נותן לנו בריאות, ידיים רגליים עיניים , הכל מתפקד כמו שצריך, ומה אנחנו עושים איתם. כמה אנחנו שומרים עליהם, לאיפה אנחנו הולכים, מה אוכלים מה מדברים? האם חשבנו פעם על זה?
זה כמו אדם שהביא לפועל שלו כלי עבודה לשפץ לו את הבית, והפועל בא ושובר לו את הבית באותם כלים. הרי מייד יקח לו אותם בחזרה.
ובורא עולם נותן לנו הכל, בריאות פרנסה ילדים, הכל!! ומאריך אפו, ממשיך לחיות אותנו ולתת לנו פרנסה, אפילו שאנחנו לפעמים משתמשים בכלים האלו נגד רצונו .

מה אנחנו צריכים ללמד מכך?
השבוע עברנו את הימים הנוראים, ראש השנה וכיפור , וסיימנו 40 יום של אמירת סליחות. והקב״ה חתם אותנו לחיים טובים, ולשנה טובה ומבורכת .
כולם התפללו וזעקו - ה׳ הוא האלוקים. כולם בכו מעומק הלב למחילה סליחה וכפרה. כל יהודי באשר הוא הרגיש קירבה מיוחדת לקב״ה.
כל אחד קיבל על עצמו קבלה קטנה שתישאר איתו במהלך השנה.
מטבע הדברים כולם חוזרים לשיגרה חיים, לעבודה, לסידורים, ושוכחים מה איפה היינו לפני יומיים.
בא לא נשכח את הימים שעברנו, לא לעבור הלאה! להחזיק חזק באותה קבלה שקבילנו (ומי שלא קיבל זה הזמן לקחת משהו קטן..)
להמשיך להתרגש בתפילה, ובקיום המצוות. לא לבא לתפילה כמו שהיינו לפני כן, לפחות שיישאר לנו משהו קטן מכל התפילות שהתפללנו.
אם לא נשכח את ה׳ יתברך ויהיה לפנינו תמיד ,
אז הקב״ה יזכור גם אותנו לטובה ולברכה! וייתן לנו שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו.
אמן!!
שבת שלום ומבורך!
‏