פרשת תצווה -התורה מרכז החיים!

פרשת תצווה- התורה מרכז החיים!

בפרשת השבוע ראינו שהקב״ה מצווה את בני ישראל לקחת שמן זית זך להעלות נר תמיד.
ולכאורה מה הקשר של הפסוק הזה בין שתי הפרשיות של המשכן וכליו. לבין הפרשה של בגדי הכהן?
מדוע זה נכנס באמצע שתי הפרשות?

אלא אפשר לבאר- שהשמן זית שראינו בפרשה זה רמז לתורה וכמו שכתוב כי נר מצווה ותורה אור התורה היא אור שמאירה לנו את הדרך, וגם רומז לחכמה. וכמו שראינו בגמרא בשבת (כג:) שמי שזהיר להדליק נירות שבת בהידור- זוכה לבנים תלמידי חכמים שיאירו בתורה את עם ישראל.
וממילא לפי זה מובן, שהפסוק בא לומר שהתורה היא מרכז החיים שלנו ובלעדיה אין זכות קיום לעולם. אמנם הבגדים של כהן הגדול היו מכפרים- כמו שהגמרא אומרת (זבחים פח.) שהציץ היה מכפר על עזות מצח, והחושן על הדברים שבלב, ואבנט ומכנסיים על דברים של עריות, אבל כל זה לא עוזר בלי התורה. התורה היא זאת שמכפרת על הכל, אדם שיושב ועוסק בתורה, או קובע עיתים לתורה, אפילו שעה ביום, שיהיה שיעור קבוע. או אפילו מחזיק תורה, שתורם מממונו לכבוד התורה- אז זוכה לכפרה אמיתית וברכה בכל מעשה ידיו.
וזה מה שהפסוק בא לומר- ויקחו אליך שמן זית זך- שזה התורה, שהיא המרכז החיים של האדם. ולכן גם אדם שמקים משכן לה׳ יתברך יכול לשים כלי כסף וכלי זהב, והכל מפואר , אבל בלי התורה לא שווה כלום. ולכן זה נכתב בין שתי הפרשיות של המשכן ובגדי הכהונה.

וזה מה שאומר המדרש-אמר הקב״ה נרך בידי ונרי בידך. אם אתה משמר את שלי אני משמר את שלך. הנשמה של האדם זה נר כמו שכתוב ״כי נר ה׳ נשמת אדם״. והתורה היא גם נר- ״כי נר מצווה ותורה אור״ -וממילא רק אדם שעוסק בתורה או קובע עיתים לתורה, או מחזיק תורה. אז ה׳ יתברך שומר עליו ומחזיק אותו.

דבר נוסף שראינו בפרשה ששמו של משה רבנו נזכר בכל הפרשיות, מלבד בפרשת תְּצַוֶּה, והדבר תמוה.
מתרץ "בעל הטורים" מפני שמשה אמר לפני ה' בתפילתו על ישראל לאחר שחטאו בעגל (שמות לב, לב) "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". ואמרו חז"ל (מכות יא,א): 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה'. ואע"פ שדיברו היה על תנאי, עשו דבריו רושם, ונמחה שמו מסדר 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה' .
אומרים בשם הגאון מוילנא זצ"ל, הטעם שדווקא בפרשה זו נתקיימה הקללה של "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ", כיון שאמר "מִסִּפְרְךָ" נתקיים דיבורו, ספר -ך' שפרשת תְּצַוֶּה היא הפרשה העשרים מתחילת התורה. הגר"א אף מוסיף ושואל: מדוע? שינה הכתוב ואמר: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" ולא כתב : "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה" כדרך שכתוב בכל התורה. אלא תירץ: יום פטירתו של משֶׁה רבנו, שהוא בז' אדר, חל ברוב השנים בפרשת תְּצַוֶּה, לכן בכל הפרשה כולה לא מוזכר שמו, רמז להסתלקותו בשבוע שבו קוראים פרשה זו.
עוד אפשר לשאול מדוע פרשת תצוה סמוכה תמיד למגילת אסתר.
כאשר נתבונן נמצא תופעה משותפת לפרשת "תצוה" ו"למגילת אסתר" , ולא בכדי חוגגים אנו את חג הפורים בסמיכות . שהרי
בפרשת תצוה, לא מוזכר שמו של משה רבנו ולו פעם אחת ואף במגילת אסתר אשר כולה סיפור רצוף אהבה של ניסי ה' והשגחתו עלינו , כאשר נהפכה
גזירת שמד וכליה להרמת קרן ישראל וישועתם , עם כל זאת לא נזכר שמו של הקדשו ברוך הוא במגילה ולו פעם אחת!!..
"מגילת אסתר" למעשה תהליך מורכב ופלאי שנטווה ביד הבורא יתברך, החל מהריגת ושתי שסללה את הדרך להמלכת אסתר,
ומזימת בגתן ותרש שהיו בגדר הקדמת רפואה למכה, ודרך הזעזוע שבגזירת המן והתשובה שהתחוללה בעקבותיה , ועד לתשועה
הגדולה ולקבלת התורה מרצון ובשמחה.
הנה על אף שיד ה' ניכרת היטב בסיפור המגילה, אך אינו מוזכר בה יתברך אף לא פעם אחת! מדוע?!?
מעשה ברבי יוחנן ששמע כי תלמידו רבי אלעזר אמר דבר הלכה שלמד ממנו, ואך לא אמרו בשמו. הקפיד רבי יוחנן.
אמרו לו: "כשם שהכול יודעים שתורתו של יהושע בן נון היא מפי משה רבנו, כך הכל יודעים שתורתו של רבי אלעזר שלך היא!
אף בפרשת תצוה הדבר כן, כיון שרצה הקדוש ברוך להראות למשה שהכל יודעים שאליו הציווי למרות שלא נזכר שמו וזו ההוכחה שכל
דברי משה הם הם דברי ה' יתברך.
וזהו גם החידוש הגדול במגילת אסתר: נס דבר חריג הוא, התערבות הבורא בבריאה ושינוי סדריה . אך כאן אין מעשה נס , הכל נראה
מתנהל בדרך הטבע, אך עם זאת מנווט ממרום ביד אומן, והמאמין יודע ומכיר בכך ורואה את יד ה' בכל דבר ודבר!
לפיכך אמרו: "כל המועדות בטלים חוץ מימי הפורים"! כי ניסי הגאולה השלימה יעמידו ובצל אף את ניסי מצרים , אך לקח חג
הפורים שגם הטבע מנוהל בידי שמים, לקח זה תקף לעד ולעולם.
שיהיה שבת שלום ומבורך וחג פורים שמח שנזכור "ליהודים היתה אורה ושמחה"
וכמו שקיבלנו את התורה באהבה בימים ההם כך תזכה אותנו לקבל התורה באהבה בזמן הזה
ונזכה כולנו לביאת משיח צדקנו.
שבת שלום ומבורך!!