מדוע מתאבלים בימי בין המצרים ?
הרי היום לא מרגש כ״כ אף אחד ולא כואב לנו על חורבן בית המקדש.ומדוע א״כ עדיין מתאבלים?
מדוע לגבי בית המקדש אנחנו חוזרים על אותם טעויות כל שנה.
מה הקשר בין פרשת פנחס לימי בין המצרים -מדוע השבטים התחילו לבזות אותו? במקום להודות לו על המעשה שעשה?
הקשר לימי בין המצרים ופרשת פנחס!
מדוע מתאבלים בימי בין המצרים ?
הרי היום לא מרגש כ״כ אף אחד ולא כואב לנו על חורבן בית המקדש. יותר כואב לקבל דוח חנייה מאשר על החורבן עצמו.
ומדוע א״כ עדיין מתאבלים?
מדוע לגבי בית המקדש אנחנו חוזרים על אותם טעויות כל שנה.
ואנחנו יודעים שהוא נחרב על ע״ז גילוי עריות, ושפיכות דמים. ובית המקדש השני נחרב על שנאת חינם.
ואנחנו חוזרים על אותם דברים כל דור מחדש. ואף אחד לא מנסה לעשות משהו בנידון.
ואומרת הגמרא (יומא ט:) שמכאן שנאת חינם שקולה כנגד שלשת העבירות החמורות בתורה.
הרבה אנשים חושבים שאנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש לפני 2000 שנה
וזה מה עושה אותנו עם נוסטלגי.
גם אדם שנאבד לו 10 מליון דולר לא יתאבל אחרי כ״כ שנים.
אבל היום לא מתאבלים על מה שהיה אז, אלא מתאבלים על מה שאין לנו בית המקדש בדור שלנו. כי אנחנו מתאבלים על מה שלא למדנו כלום על שנאת חינם. אנחנו רואים מחלוקות בין בני אדם, במשפחות, בין אנשים , בין עדות וקהילות.
יש מריבות נוראיות שמפרקות בתים והורסות כל חלקה טובה. וזה לא יאומן לראות : על מה אבדה הארץ.
רוב המחלוקות הם ממש על שטויות, ולא על דברים רציניים. ואפשר לפטור אותם בקלות. ורק בגלל גאווה, וכבוד. לא מוכנים לוותר.
האם נשאר בכלל על מה להתאבל?? הרי אנחנו חוזרים על אותה טעות.
והשאלה למה? למה לא למדנו כלום, מהטעויות של העבר.
בפרשת השבוע פרשת פנחס
רואים את המעשה הקנאות של פנחס, שהוא הציל את עם ישראל מכלייה.
והנה במקום להודות לו? עם ישראל התחילו לבזות אותו : ״בן פוטי שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה. ״ מי הוא בכלל..?
איפה הכרת תודה שלהם? ולמה לבזות אותו?
מה אתם לא רואים את הנס שהוא עשה?
מה אתם עוורים?
איזה סוג של בני אדם אנחנו?
אלא צריך להבין: יש דבר בנפש האדם, אנחנו נוטים לרצות להאמין שהמנוע המרכזי של האדם זה הגיון. מה שהוא מבין הוא עושה ומה שלא הגיוני אנחנו לא עושים. וזה טעות.
שהרי אין אדם מעשן שלא יודע שהסגריות לא בריאות. אין אדם שלא יודע שאוכל ג׳נק פוד הוא לא בריא. עוגות, ולאפות שווארמה.
אז למה בעצם אנחנו עושים דברים שהם לא הגיוניים? והם לא טובים בשבילנו.
וזה בגלל שהמח שלנו הוא לא זה שמנהל לנו את החיים. אלא יש כח אחר : והוא המנוע של התשוקה לעונג.
התאווה שיש לאדם להשיג עונג בחיים. והוא יעשה הכל בשביל שהוא יגיע לזה.
זה מנוע מצד אחד מאוד חיובי, כי זו תכונה שבורא עולם נתן לנו, מרגע שאדם נולד הוא ירוץ בשבילו ויהפוך את העולם בשביל להשיג עונג.
ילד בן 3 תן לו ממתק ומפתח של בית, הוא ייקח שוקולד. כי זה מה שהוא מבין כרגע בתענוג מיידי. וזה מה שקיים בשבילו כרגע.
וכשהוא גודל, רוצה אופניים , כי זה מה שהוא מבין שיביא לו עונג ותענוג.
וכל לאורך כל החיים. כל כמה שנים פסגת התאוות שלו משתנה. ואדם מתחיל לדמיין שזה פסגת ההנאה בעולם. וזה תלוי לכל אדם באשר הוא.
יש אדם שנהנה ממעמד, יש כאלו מכסף, יש כאלו מנשים, ויש כאלו מכבוד.
אבל הכל נוסע מאותו מקור , של עונג.
איך אדם יכול לוותר על תענוג? (אי אפשר בדרשות..) אפשר לומר לו עד מחר שזה לא בריא, זה לא יעזור.
רק כאשר תוכל לייצר לו תענוג יותר גדול ממה שיש לו.
אדם שהוא שמן, יגידו לו עד מחר שזה לא בריא מה שהוא אוכל. לא יעצור אותו מלאכול.
אבל אם יגידו לו שהוא ירגיש יותר טוב, וייראה יותר יפה. וזה מה שיביא לו תחושת עונג יותר גדולה מבורקס. זה יעבוד.
אם אדם היה יודע להעריך מה זה הנאה רוחנית, האדם לא היה מתרוצץ אחרי שום דבר שהוא חומרי.
וזה מה שכותב האור החיים : אם היו בני אדם מרגישים במתיקות התורה, לא היה נחשב בעיניהם כסף וזהב למאומה.
הבעיה שלנו שאנחנו לא יודעים להעריך תענוג רוחני באמת מול תענוג גשמי.
יש אנשים שהגיעו לדרגה רוחנית גבוהה שלא מדבר אליהם , כסף, בית יפה, רכב מפואר. הם בעולם אחר לגמרי והם האנשים היותר מאושרים ושמחים ומעונגים יותר משאר האנשים שיש להם הכל ואין להם כלום.
ממילא לפי זה אפשר להבין: כשפנחס עשה את המעשה שדקר את זמרי בן סלוא, התחילו לבזות אותו . למה? כי הם ידעו שאם הם נותנים לו להמשיך במעשה הזה , לא יהיה להם יותר מדיניות. לא יהיה יותר תענוג עם נשים מדיייניות. אנחנו חייבים לעשות משהו בנידון .
זה לא שאלה של מה נכון לעשות. אלא מה מביא לי כרגע יותר עונג.
כשאדם מבזה, זה בגלל שהוא חושב שהאדם שמולו הוא מונע ממנו את העונג של החיים. לכן הוא מרשה לעצמו לצאת נגד הרב ולבזות אותו.
כשאדם מתנגד למשהו, אל תסתכל על זה אם הוא מדבר בהגיון או לא, אלא מה הוא משיג במה שהוא יאמר.
כשאדם מבזה את הדתיים את הרבנים, זה לא בגלל שבאמת הוא צודק והוא עשה דוקדורט לבדוק אם נכונים הנתונים שהוא מדבר. אלא זה משרת את התאוות שלו. שיכול לתת לעצמו תירוץ למה הוא לא חוזר בתשובה.
ולכן מובן מדוע אנחנו לא רוצים לתקן את המעשים שלנו ואת המידות שלנו, כי אנחנו לא באמת רוצים שייבנה בית המקדש. כי אז לא נוכל להמשיך לחיות במורה שבה אנחנו חיים. לא יהיה לנו יותר חיי תענוגות.
אנחנו לא רוצים להתמודד על המחשבה איך נצטרך לשנות אורחות חיים. לכן אנחנו רק צמים קצת ומתאבלים וממשיכים הלאה..
כי אדם שרוצה לעשות כל שינוי בחיים שלו, צריך לשאול את עצמו. מה המציאות שמייצרת לח תענוג ומה אני מוכן להקריב בשביל שיהיה לי יותר תענוג בחיים.
עונג שבת זה התענוג הכי גדול שיש, הבעיה שאנחנו לא מבינים מספיק מה זה שבת קודש, מה זה תענוג רוחני.
אנחנו תקועים בהנאות החומריות ותענוג רגעי.
בימים האלו צריכים להתבונן קצת בעצמינו, לראות מה אנחנו יכולים לעשות בבין אדם לחבירו. לעשות מאמץ להגביר אהבת חינם בעולם
ונתפלל שהקב״ה ייתן לנו בינה להבין מה זה בית המקדש . ואז נוכל לעשות מאמץ אמיתי להבאת הגאולה ואת הבניין הבית שלישי שייבנה במהרה אמן!