ארבעת המינים – קח את עצמך בידיים!

ארבעת המינים - קח את עצמך בידיים!
רמזים בארבעת המינים:
בחג הסוכות, אנו נוטלים ארבעת המינים : לולב אתרוג הדס וערבה.
וצריך להבין מדוע דוקא התורה ציוותה אותנו לקחת דוקא את המינים האלו?
מדוע האתרוג הוא נפרד משאר המינים? למה צריך לבדוק שלא יהיו בו שום פגימות או נקודות שפוסלות אותו? ואילו בשאר מינים לא צריך?
מדוע מברכים על נטילת לולב ולא על שאר המינים?
למה אנו מנענעים בארבעת המינים?

אלא ידועים דברי המדרש-(ויקרא רבה ל, יב)
"פרי עץ הדר אלו [נמשלו ל]ישראל: מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח – כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים; כפות תמרים אלו ישראל – מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל: יש ביניהם שיש בהם תורה ואין ביניהם מעשים טובים; ענף עץ עבות אלו ישראל – מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש ביניהם שיש בהם מעשים טובים ואין ביניהם תורה; ערבי נחל אלו ישראל – מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש ביניהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקדוש-ברוך-הוא עושה להם, לאבדן אי-אפשר? אלא אמר הקב"ה ייקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו" (ויקרא רבה ל, י"ב).

אבל עדיין צריך להבין, מדוע דוקא נבחרו מינים אלו הרי יש עוד מינים אחרים שאין בהם טעם ויש בהם ריח, או שיש בהם טעם וריח?

אלא נראה לומר : שדוקא במינים האלו התורה בחרה, משום שהם מסמנים ומרמזים הרבה דברים שאפשר ללמד מהם.
לולב:
הלולב רומז לעמוד שדרה של האדם, שצריך להיות זקוף, וישר. שאדם לא יהיה כפוף, או מתנועע מצד לצד. אלא יהיה תמיד במצב של זקיפות קומה שיידע באיזה דרך הוא הולך ויעמוד בכל המצבים והניסיונות בחיים. ששום דבר לא יכופף או יפיל אותו.
יש הרבה אנשים שמתחזקים או מקבלים עליהם קבלות מסוימות, ולאחר תקופה הם נופלים ולא מצליחים לעמוד בהם. כל נסיון הכי קטן שובר אותם, והם חוזרים בחזרה לסורם.
לכן באה התורה באה לומר לאדם - תהיה כמו לולב, תהיה ישר!! תהיה זקוף! תשמור על יציבות! אל תישבר! גם אם נפלת תדע איך לקום.
כמו שאומר דוד המלך בתהילים: מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו.
יש הרבה שעולים בהר ה׳, אבל נופלים ולא מצליחים להישאר באותה דרגה רוחנית.
לכן אדם צריך לדעת איך להישאר בדרגה הרוחנית שהוא הגיע אליה, ולעמוד בקבלות שקיבל על עצמו בימים נוראים. לא ליפול.
ולכן דרשו : לולב = נוטריקון : לו לב.
וכן ר״ת : וטהר ליבנו לעבדך באמת.
שהלולב, כמה שהוא עומד זקוף וישר, עדיין יש לו לשאוף להיות כמו האתרוג, שרומז ללב.
כי הלולב אמנם יש בו טעם = תורה. אבל אין בו ריח = מעשים טובים.
כי לא מספיק שיש לאדם תורה, צריך לדעת איך ליישם אותה, איך להתנהג ע״פ התורה, לעשות כמה שיותר מעשים טובים, ומצוות.
אתרוג :
יש בו טעם וריח - יש בו גם תורה וגם מעשים טובים, אבל גם רומז ללב של האדם, שצריך להיות נקי מכל רבב, שהלב של האדם יהיה טהור. בלי שום ליכלוך או נקודה שחורה. ודווקא בשליש העליון שהוא הראש העיקרי. שאדם תמיד יהיה ליבו לשמיים, ויהיה ליבו טהור לקב״ה.
שהרי רחמנא ליבא בעי ( סנהדרין קה:) הקב״ה רוצה את הלב של האדם.
יש אדם שיושב ולומד תורה, או מקיים מצוות אבל הלב שלו לא שם!! הוא רוצה לצאת החוצה לעולם הגדול, לעשות דברים אחרים. ויש אדם שעובד לפרנסתו, אבל הלב שלו בבית המדרש! הוא רוצה לבא לשיעור תורה, רוצה לבא לתפילה,כי הלב שלו נמצא שם.
לכם אנו מתפללים, וטהר ליבנו לעבדך באמת! כי אם הלב אינו טהור, עבודת ה׳ אינה באמת, אלא כמצוות אנשים מלומדה.
לכן האתרוג יש בו הלכות שאין בשאר המינים, שתריך להיות מושלם, שלא יהיה בו שום פסול. שצריך לבדוק שאין בו שום נקודות, או דברים אחרים שפוסלים אותו. וכן הלב של האדם צריך להיות !

הדס :
יש בו ריח אבל אין בו טעם. אלו אנשים שיש בהם מעשים טובים אבל אין בהם תורה.
ישנם אנשים חושבים שלא צריך ללמד תורה, הם מתפללים 3 תפילות ביום, ומקיימים מצוות, אבל לא לומדים תורה, ולא הולכים לשיעורי תורה. למה הדבר דומה?

הגמרא אומרת בסוטה (כא.) כי נר מצווה ותורה אור. נר = מצווה. נר בלי שהוא דלוק, הוא לא שווה כלום. תורה = אור. התורה היא היחידה שיכולה להדליק את הנר. להדליק את הנשמה של האדם. בלי שאדם לומד תורה, אינו יכול להתגבר על היצר הרע. כמו שאומרת הגמרא (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. שלולי תרופה זו אין למכה זו רפואה! אי אפשר בשום דרך אחרת לנצח את היצר הרע בלי ללמד תורה!
לכן ההדס, אמנם יש בו ריח, אבל העיקר חסר מן הספר, שהרי אין בו טעם. אין בו תורה.
וכן ההדס רומז לעיניים, שאדם צריך לשמור על העיניים שלו, לדעת איפה מותר להסתכל ואיפה אסור .

ערבה :
אין בה לא טעם ולא ריח : אלו אנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
אז מה עושים איתם? להרחיק אותם?
באה התורה לומר לאדם, שגם אם אתה רואה מישהו שאין בו תורה ומעשים טובים, אתה צריך לקרב אותו, להראות לו את דרך התורה והמצוות. לנסות כמה שיותר לחזק אותו. ח״ו לא להרחיק.

ויותר מכך, האתרוג רומז לתלמיד חכם, שיש בו תורה וגם מעשים טובים, והוא גם בגימטריה : תר״י.
איך הוא נהיה תרי״ג? ע״י שהוא מתחבר לג׳ מינים. זאת אומרת: שהוא לא יכול להגיע לשלימות אמיתית בלי שיתחבר לאותם אנשים וינסה לקרב אותם. אלא תמיד ינסה למצוא דרך עם כל אחד איך לקרבו לתורה ומצוות.

ומדוע האתרוג הוא נפרד משאר המינים?
כי כמה שאדם צריך לדאוג לקרב רחוקים, בדרכי נועם. עדיין הוא צריך לשמור על כבודו, ולא יהיה ממש מחובר אליהם, שמא ילמד ממעשיהם. אלא יתחבר אליהם רק בשעת המצווה. בשעה שמלמד ומקרב אותם. ותו לא.

ערבה ג״כ רומזת לפה של האדם :
שצריך להיות חלק, ולא מסורג. שהפה של האדם יהיה חלק בלי דיבורים אסורים,שישמור על הפה מכל מיני לשון הרע ורכילות.
ולכן מקרבים את אותו אדם, ולא כמו בפסח שמרחיקים את הרשע. למה?
כי שם הרשע לא רוצה לשמוע , לא רוצה להתקרב. לכן ולא לו. הוציא את עצמו מן הכלל. אבל כאן מדובר באדם שרוצה להתקרב רוצה להתחזק ולכן מקרבים אותו.
רק אדם שיש לו פה צפצפה - שמצפצף על כולם ומזלזל בתורה ובתלמידי חכמים, אותו יש לפסול.
ערבה כזאת היא פסולה.

ממילא רואים, מה החשיבות של האחדות של עם ישראל, שיבואו אלו ויכפרו על אלו. שכולם מתחברים ביחד.
אל תרגיש שאתה יותר טוב מהשני, אל תפסול אף אחד מעם ישראל. כל יהודי הוא חשוב בעיני הקב״ה. לכל אחד יש נשמה , כל אחד יכול לחזור בתשובה יום אחד. לכן תמיד צריך להיות באחדות עם כולם.
וזה הקשר ג״כ בין הסוכה לארבעת המינים: כמו שכתוב בחז״ל (סוכה כז: ) ראויים כל ישראל שישבו בסוכה אחת. שכולם צריכים לשבת ביחד באחדות.

כתוב בגמרא בסוכה (לז:) מדוע מנענעים בלולב? כדי לעצור טללים רעים.
ולכאורה איך אנחנו יכולים לעצור אותם?

אלא ראיתי בשם הרב גלינסקי זצ''ל שכתב : שכיון שאנחנו עשינו תשובה מאהבה, כל העבירות נהפכו לזכויות, וממילא אנחנו צדיקים. ולכן ״צדיק גוזר והקב״ה מקיים״ (מו״ק טז:).כמה כח יש לנו בשעה שאנחנו מנענעים בלולב.
וזה מה שאומר המדרש : [רבה, ל, ב] : משל למה הדבר דומה, לשניים שנכנסו לדין, וכשהם יוצאים איננו יודעים מי ניצח, וכאשר אחד מהם מניף את רומחו, אנו יודעים שהוא ניצח. כך ישראל, בכל שנה בימי הדין באים רשעי אומות העולם לקטרג על ישראל, שאינם ממלאים את תפקידם ואינם ראוים לשאת את שמו יתברך בעולם ואין ראוי לקיימם עוד. והדין מתוח ועומד, ואין אנו יודעים מי ניצח בטענותיו. וכאשר ישראל יוצאים ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם, אנו יודעים שישראל ניצחו בדין, והם בניו ועמו של ה' יתברך. ואפילו אומות העולם שמחים עמהם, ועל כן מקריבים עליהם קרבנות בחג הסוכות. וזהו שנצטווינו בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" (עפ"י ויק"ר ל, ב; זוהר ח"א רכא, א).
לכן בשעה שאנחנו נוטלים את ארבעת המינים זה אות ניצחון שיצאנו זכאים בדין. והקב״ה קיבל את התשובה שלנו.

יש מדרש אחר :
לולב זה הקב״ה שנאמר : צדיק כתמר יפרח.
אתרוג זה הקב״ה שנאמר : הוד והדר לבשת.
הדס זה הקב״ה שנאמר : והוא עומד בין ההדסים.
ערבה זה הקב״ה שנאמר: סולו לרוכב בערבות י-ה שמו.

מה הקשר בין שני המדרשים?
אלא נראה לפרש : שכל עניין ארבעת המינים, באו לרמז על אחדות עם ישראל, ועל עבודת ה׳ של האדם. שהכל יהיה למען הקב״ה.
שאדם צריך לחשוב בשעה שהוא נוטל את ארבעת המינים :
קח את עצמך בידיים!! אתה יכול לשנות הכל! אתה יכול לעצור טללים רעים.!!!
להישאר זקוף לא ליפול!! לדעת לשמור על הפה ועל העיניים! לשמור על הלב שיהיה טהור!!

למה מנענעים באנא ה׳ הושיע נא? ולא אנא ה׳ הצליחה נא?
אלא שמעתי פעם - משום כשרק שאדם נמצא במצב שהוא צריך ישועה צריך לנענע את עצמו, צריך לזוז מאותו מקום שנמצא בו, לעבור דירה, עבודה, לשנות מקום - ואז הישועה תבא.
אבל אדם שנמצא במקום שהכל טוב, יש לו פרנסה, עבודה טובה, מקום לימודים טוב. רק הוא צריך יותר הצלחה! מחפש מקום יותר טוב,
לא כדאי לו לעזוב את המקום שנמצא בו. אלא יישאר במקומו ויתפלל להצלחה. משום שמי יודע אם יצליח במקום החדש או ח״ו יהיה יותר גרוע.
לכן אנחנו מנענעים רק באנא ה׳ הושיעה נא - רק שצריך ישועות.
ולא מנענעים באנא ה׳ הצליחה נא.

שיהיה לכולנו הצלחה בכל מעשה ידינו!!
שנזכה לכל הישועות בחג הנפלא הזה!
חג שמח!!