סיפור מדהים לחנוכה. -האור מול החושך
באחד מימי החנוכה טסה משפחה יהודייה להתארח בבית חבריהם המתגוררים בניו יורק שבארצות הברית.
כשהגיעו סמוך לבית המשפחה ראה ילדם הקטן מחזה מרהיב - כל הבתים ברחוב היו מוארים במאות נורות, העצים קושטו באורות מנצנצים המאירים את השלג שנערם.
שאל הילד את אביו: "מדוע כל הבתים מוארים כל-כך?" השיב לו אביו: "היום זהו החג של הגויים, לנו יש היום את החג שלנו, חג החנוכה".
כשנכנסו לביתם של חבריהם, ישבו כולם סביב השולחן והדליקו את נרות החנוכה סמוך לחלון המשקיף אל הרחוב.
הילד הביט בנרות הקטנים שבחנוכיה ומעט התאכזב, "מדוע לנו יש אור קטן לעומת האורות הגדולים אצל השכנים שברחוב?" חשב לעצמו.
כעבור רגעים מספר אירעה הפסקת חשמל, כל האורות שברחוב כבו בן רגע, כל העצים הנוצצים הפכו לחשוכים, ורק בבית החברים דלק האור - האור שבחנוכיה...
נלהב הביט הילד בחלון ואמר: "אבא, תראה, רק אצלנו יש אור, אמנם הוא אור קטן אבל הוא מאיר את הבית החשוך, מאיר את הרחוב כולו..." (אתר "אש")
בתקופת בית המקדש השני שלטה מלכות יוון אשר התפארה ב"אורות" הגדולים שהביאה לעולם - הספורט והאצטדיונים, פיתוח גוף האדם ועוד...
כל אדם בר אנוש נמשך אל החומר, כי גופו נוצר מחומר. רבים נמשכו אחר ה"אור" היווני שהחל אט אט להחשיך את האור שלנו - את נשמתנו, עד שקמה משפחת חשמונאי ונלחמה על הזהות שלנו.
גם כיום אנו חשופים לאור הזרקורים של העולם הזה, אל החומר המושך אותנו אליו בכל רגע, אל ההידמות לאומות העולם ולעיתים שוכחים את הזהות שלנו, את היותנו יהודים.
נזכור שהאור האמיתי מגיע מתוכנו, מהזהות היהודית שלנו, זהו אור נצחי, אור שלעולם לא יכול לכבות.
לא בכדי חג החנוכה יוצא בתקופה הכי חשוכה בשנה, בימים הכי חשוכים, בזמן שהלבנה הולכת ומתמעטת. דווקא בזמן הזה אנו מדליקים את נרות החנוכה, מאירים את הבית שלנו, את השכונה, את העולם כולו ובעיקר את הנשמה שלנו.
נרות החנוכה מאירים את הזהות שלנו, את האור היהודי שבתוכנו, ועלינו להפיץ אותו החוצה - לעזור ולסייע, לקרב עוד יהודי, להראות את האור היהודי לכולם, להראות את האור למי שעדיין נמצא בחושך הגשמי...
כולנו יהודים, חשוב לשמור על הזהות הזו ולהמשיך לשמור על הגחלת שחלילה לא תחשך...
שנזכה להאיר את החשיכה.. ולהיות אור לגויים!
חנוכה שמח ובשורות טובות!!